לפני 7 שנים. 3 בפברואר 2017 בשעה 0:16
אני רוצה שתדע. שניסיתי. ושצריך שיהיה לי מקום לברוח אליו ולהתרסק ולדמם בשקט שלי כמו שאני כל כך אוהבת. מערה לצרוח בתוכה ואז לנעול כשנגמר לי האוויר. באמת ניסיתי להיות גיבורה גיבורה. ואז טעות מקלדת קטנה. אפילו בלי כוונה. ופאף. אגרוף לחזה. ושוב. ושוב. למטה לתוך מרתף העינויים שלי הריח המוכר התקתוק הקבוע האוויר הדחוס לוקח זמן עד שהעינים מתרגלות לחושך המסנוור הבוהק.
לעצור הכל. כמו סיר שגולש התופת נוגעת לי בתוך החיים. מה חשבת? שלא ייראו? מי שצריך היה לראות עיניו כהו וחלשו. ומי שרואה הכל בשקט וליבו רגיש ועדין כמו ניצן, הוא שלא רציתי שיהיה בתוך הבוץ הזה בכלל. סליחה. סליחה. עכשיו לקום ולצאת החוצה. כמה כח דרוש לי. יותר מכוחי.