אם אי אפשר לי לקרוע את המסיכה שאצלה אני מתחבאת, אז אני לא רוצה ללבוש אותה יותר. האיפור כבר החל זולג ממני ואני מפחדת שיראו. אם אני לא יכולה להראות את מה שאני באמת, אז אני מעדיפה לשכוח הכל ולא להיות את זה יותר. לא לכתוב לא לצלם לא להתלבש לא לרצות.
אתה מבין הפער נהיה בלתי נסבל. השקר נהיה חונק ואין לי אוויר. אולי בשבילך זה לברוח בקטנה ואז לחזור. אולי כי המקום שאתה חוזר בו הוא טוב יותר. אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי את הזיג זג הזה יותר. משהו יתפוצץ. וזו תהיה אני. והרסיסים יפגעו בכל כך הרבה אנשים.
הזרמים התת קרקעיים ששוטפים בי מטביעים אותי. אם כל פעם שאני בתחנת רכבת אני רוצה לקפוץ מתחת לגלגלים של הרכבת הבאה. אז משהו פה לא בסדר. אי אפשר לרצות כל כך ולהישאר באותו מקום כל כך הרבה זמן. נכון שכבר לא נשאר עוד הרבה. ובכל זאת. נגמר לי האוויר. אני חזקה מדי בשביל להתרסק מבחוץ, אבל בחיי שמבפנים הכל כבר רסיסים.
המוזיקה מתפוצצת לי באזניים יש משהו שמסמא את עיני ואני מגששת אל פתח היציאה.
מתפללת. לשכוח.
