התיקון

והילדה הזו שאתה נהנה להשתעשע איתה
על הגבול הדק שבין קרוב ל-מדי
הילדה היפה הזו היא אני. אני של פעם. אני לפני הטעויות. לפני הקמטים לפני הילדים לפני השינויים שגזלו את גופי. אני כשעוד הייתי גומרת.
זה שזה כואב כל כך לא אומר שאני כועסת. לא עליך בכל אופן. רק על עצמי. על טיפשותי על עיוורוני על דברים שאי אפשר כבר לתקן על חיים אחרים על אהבה מדממת במובן הפשוט והפיזי של המילה.
רק להאמין שאי אפשר היה אחרת.