לפני 6 שנים. 29 ביוני 2017 בשעה 14:59
אהה ליבי. כמה עוד אתעלל בך. כמה גמישות עוד נותרה בקירותייך שאוכל להמשיך להלום בהם ואתה בשלך פועם כפי הסדר. בידיים חשופות לשרוט את הלב הזה האדיש המתעלם להטיח את הגוף המותש על סורגיו להתעלף. בתוך אבדן החושים ניתן לשמוע את הלמות הלב מהדהד ולא מרפה ממני. אני מנסה ולא מצליחה לשכנע אותו. בתחילה במתק שפתיים אבל מהר מאוד בצרחות מאבדת שליטה. הקצב שלו הפעימות הכפולות. זה רק מסתמים נסגרים ונפתחים, אני הרי יודעת. אהה ליבי, כמה עוד אתעלל בי.
