התיקון

זכרון שטבע בים הזמן והשמרנות. קרן, וטלי, ותמרה. 

טלי היתה בת של חברים, שמנמונת וקצת ג׳ינג׳ית (כבר דיברנו על החולשה לז׳אנר). היתה היתה צחקנית ועם נמשים ונשיקות על הבטן היו מפיקות ממנה צחוק מתגלגל. אבל שם למטה בין הרגליים היא היתה מגרגרת. לתמרה היה שיער ארוך וחום ועינים חמות ורטובות. למעלה על מיטת הקומותיים בחדר היינו משחקות מתחת לסדין. אני זוכרת שפעם אבא שלה נכנס באמצע. קרן היתה חברה של שבת, שחרחורת ומתולתלת. בגלל שהיו לה אחים גדולים אז היה לה חדר לבד ושם יכולנו לשחק. אני זוכרת את הריח שלה שם. פגשתי אותה באוניברסיטה שנים אחרי, מעניין אם היא זוכרת. 

איך נזכרתי בהן פתאום. נשיקות ילדות תמימות או שלא. סקרנות. התרגשות. מתיקות של דבר אסור ושל צוף מילדה אחרת. 

מוזר שבכל הזכרונות זו אני שיורדת להן ולא להיפך. ילדה בת שש.