לפני 8 שנים. יום ראשון, 17 בספטמבר 2017 בשעה 13:11
אז גדלתי (בית ספר יסודי) והבנתי שזה אסור חברתית, או שאולי תפסו אותנו? חיפשתי דרכים אחרות. באמבטיה עם זרם המים על איפה שבוער ורעב כל כך. שעות. עוד פעם ועוד פעם עד שנהייתה לי סחרחורת ועייפות פשטה בכל הגוף. ואז עוד פעם. זוכרת פעם אחת שכאב נורא ואז הסתכלתי במראה (לראשונה) וראיתי שיש לי שריטה מהחיכוך. זה לא הפריע לי להמשיך. ואמא שלי היתה שואלת מה את עושה במקלחת כל כך הרבה זמן? היה לי אז (וגם עכשיו) שיער ארוך אז אמרתי שאני חופפת ומיהרתי לחפוף צ׳יק צ׳ק ולצאת. נפוח ובוער בין הרגליים.
פעם אחת ויחידה ניסיתי לדבר על זה עם חברות. זה לא עבד.
ככה שנים. עד התיכון. ואז באת אתה (אבל גם אז המשכתי ואפילו סיפרתי לך).
כמה דברים כבר אפשר היה לדעת אז. הצורך הרעב הכאב ולהמשיך גם אחרי שכואב ההסתרה והסוד והגילוי העצמי. כמו עכשיו, נצח.