התיקון

אני רוצה לכתוב את הכאב הזה שלא מניח לי. אני רוצה להקיא אותו כדי להצליח לנשום. זה עוטף אותי כמו ואקום והים שבו אני צוללת הוא עכור ומוטרף ומטביע. אני רוצה שזה יפסיק, זה נורא קשה לי ככה. קשה יותר מפעם. אני מדלגת בין איי כאב מפעימה לפעימה. 

בגוף זה מתחיל בדרך כלל בחזה בפעימות מהירות. תופס את הנשימה וקוטע אותה כמו איבר. זה עולה בגרון ונחנק שם. דמעות גרוניות כאלה שלא ניתן להם לפרוץ. בפנים אני מרגישה את זה מזדחל כמו צמרמורת עד הלחיים או נימול. צד אחד תמיד יותר. 

השבועיים האחרונים היו קשים מנשוא. זה לא מניח לי. מדי פעם מצליחה להתנחם בגוף אבל זה רק לרגע. 

יש תחרות והיא לא באמת קיימת ואני תמיד מפסידה בה. מפסידה אותך.