לפני 6 שנים. 3 בדצמבר 2017 בשעה 8:34
אנשים שחיוכם לא סדוק. שלא מפחדים שישאלו אותם מה נשמע. שלא נמצאים על סף בכי. שהתהום לא לוחשת להם: בואי אלי.
אנשים שלא ביקשו אף פעם לברוח. מהבית, מהמציאות, מעצמם. אנשים שלא מתחוללת אצלם מלחמה מתמדת. שלא שורף להם כשלנשום. שלא תקועות להם מילים חותכות בחלל הפה.
אנשים שאין בתוכם תהום. תהום מפתה, מערבלת, מנחמת. תהום אפלה, מפחידה פחד מוות, מאיימת. אנשים שלא נעתקה נשימתם לריח הבשר החרוך העולה מהתהום. בשרם שלהם. ועלה בהם קבס וגם ריר מעורר תיאבון.
אנשים שלא ביקשו שיכאיבו להם עד זוב דם כדי להפסיק את הכאב שיש בפנים.
חיוך סדוק. ראי מנופץ. נשימה חורכת. גרון נחנק. פעימה הולמת. גוף מותש. לב מרוסק. לברוח ולהישאר. לצרוח ולשתוק. לבקש
ואז לעזוב.
אתה באמת לא קורא? ולא שומע?