הרגעים האלה על הגבול הבלתי נראה בין ערות לשינה. זר לא יבין את העייפות הזו. את הגוף הקרוע שמבקש להתמסר ומולו הראש עוד עובד על 200 קמ׳ש, משחזר תרחישים, מציף התמודדויות. היי, זה קצת כמו בבדסמ.
פעמים שהרגעים האלה מטביעים אותי. שהגוף מתחנן: תעזבי כבר, תשחררי, תני לשקוע. והראש רץ במחשבות על אבדן על עצמי וכל הכאבים נאספים לתוך דמעות שקופות ודמומות. בסוף הגוף מנצח.
היום, עם הקול שלך שמלווה אותי אל תוך הצלילה הזו. אתה מדבר לי באוזן אפילו לא דיברנו סקס ואני מדמיינת את החם הגדול העוטף הזה שלך מאחוריי האגן שלי מתחכך לעומתך ומרגיש אותך מתלהט למגעי יד אחת צובטת פטמה והשניה מצמצמת את קנה הנשימה בדיוק למינימום שדרוש והגוף שלי דורש עוד מהקסם הזה ובמקביל הוא מנסה להיאבק באפיסת הכוחות, ובראש סרטים סוטים ומתוקים על אהבה אחרת והאגן מתחכך במיטה לדמיין כאילו. הקול שלך מלווה אותי אל הרגע הזה שבו הגוף מנצח. רפויה ומורעבת. אישקוסם.
