התיקון

סכינים שחתכו בי פעם

מחליקים ממני עכשיו

כשם שלא תיארתי לעצמי שכל זה יקרה

כך גם קשה לצפות לבאות. 

הנה, לקחתי סכין. (קראתי את נ**ה) הנה, העברתי על לב. ולא התגנבה אף לא פעימה. אף לא אחת, אתה שומע? והגרון לא נצרב והנשימה לא התהדקה. 

אני. אפילו. לא. בוכה. 

כשם שלא תיארתי לעצמי. כך לא מבטיחה שום דבר. רק עומדת פה. נוגעת בכל הסדקים שכעת כבר לא מלאים בדמעות. עוד מעט תבוא יד גדולה ותלטף לי את הסדקים האלה מבפנים. 

לא חייבים להגדיר. או לתת לכל זה שם. אפשר להגיד בלי קול ולהושיט את הסדק שלי, ואז לנשום בלי להיצרב. גם ככה זה טוב.