לפני 6 שנים. 15 בינואר 2018 בשעה 8:50
נסיון לזקק רגעים. זה רק נדמה שאני חזקה במילים. אבל לרוב אני שותקת.
בגוף אני מדברת. בגוף אני מבינה.
(רוב הזמן הייתי נפעמת. מגופך, מעיניך, משפתיך. מהחיוך. וכנראה בגלל זה הרגשתי צורך לגעת בך כל הזמן ולצרוב במציאות את המראה הזה של: היה היד שלי, אני יודעת שהיא שלי לפי הלק והנקודות חן שאתה קורא אותם נמשים. והנה ממש בצמוד ליד הזאת שהיא שלי. הנה, אתה. הנה גופך, הנה פניך. הנה יש פה, לרגע, אנחנו.)