לפני 6 שנים. 14 בפברואר 2018 בשעה 20:13
ונכון שהדוב מאחה לי את הרסיסים בסבלנות הזו ובלב הרחב הזה שלו. אבל האמת היא. שאני לעצמי מתגעגעת. לעצמי שלפני הנצח. לעצמי שהלכה פעם בדרך ברורה ובלתי מצולקת. שלא שאלה על אהבה. לעולמי השלם, שהתנפץ מאז לאלפי רסיסים פעם ושוב.
מדי פעם חולמת שאחזור לשם. אבל צלקות אי אפשר למחוק, ואני הרי מבינה בצלקות.
ללמוד לקבל את עצמי ככה.
