התיקון

שומע? היה לי יום ממש נורמלי. שומדבר לא ממש צרח בי. לא טיפסו בי מחשבות צורבות שחורכות את הנשימה. או כמעט ולא. לא בכיתי. ואני לא בטוחה שזה טוב. 

אני נבהלת לגלות שהתרגלתי לגוף שלך. התרגלתי לא מילה טובה. הגודל שלך נחקק בזכרון הגופי שלי ושזה נשאר שם כמו סימן.  רצית לסמן אותי. ואיך מוחקים זכרון של גוף. 

אבולוציה. יחסים מתחילים עם הפועם והנרגש והסוער והסוחף. ואז כמו היצורים הקדמונים שעלו מעל פני הים. תארו לעצמכם את החמצן הראשון שפגש את הריאות של היצורים האלה. זה בטח היה שורף נורא. ומבהיל. ומרגש. אבל אחר כך  הנשימות נהיות יותר יציבות והדופק שב לסדירותו. מעניין אם גם הם חשו את אבדן התמימות אחר כך, כשהתרסק להם העולם. וכמה זמן לקח להם לשכוח. דנא של זכרון.