התיקון

ימים איומים. נלחמת במקביל בכל החזיתות אין מקום שהוא לא קרב. חושקת שיניים. אפילו לוונדר וומן שאני קשה ככה. 

כל אחד צריך מקום או רגע להניח בו את הראש. שיכינו לו קפה וישאלו: בובה, מה שלומך. מישהי פה כתבה לי ברגישות מבהילה: שתמצאי מישהו להיות חלשה לידו. זה ידרוש ערעור של כל היסודות עליהם בנויים חיי ואני לא בטוחה איזה יצור יצא שם מבין ההריסות. נלחמת כל כך חזק ובסוף מגלה שאני נלחמת רק בעצמי. הקרב שהוא חיי. אני רוצה להניח את הראש. נגמר לי הכח. 

חיבוקים וירטואליים לא יתקבלו בברכה.