הייתי רוצה לעצב אותך. כמו פלסטלינה או חימר. שתהיה מתוק בדיוק כמה שצריך. וגם מריר. ומלוח, כמובן ברגעים הנכונים. עם הריח הנכון. ממממ הריח, נכון. שתתעניין בי במידה שתתאים לי אבל גם אדישות מדודה לא תזיק. הרי נון שלנטיות זו אחת התכונות הגבריות הכי סקסיות שקיימות. שתרצה אותי רק טיפ טיפונת יותר ממה שאני רוצה. רק אותי, אגב. אצייר אותך כך שחיי הרקע שלך יהיו יציבים מספיק אך לא בולטים מדי. אפסל אותך בגובה וברוחב המתאימים ובדיוק בצבע הנכון. עם הקמטים הנכונים וכמות השיער ככה איך שאני אוהבת. עם הפינות והשקעים והבליטות והמסה ככה, בדיוק כמו שאני רוצה. זה אולי ייקח לי זמן אבל יצא בול. שלרגע לא יכאב. שלא יצרום. שלא ישרוף ככה בין נשימה לנשימה. שיהיה חלק חלק.
בובת ברבי-שולט מושלמת שלי.
אבל. אתה לא. פשוט כי אתה הרבה יותר מזה. ואני לא יודעת אם אני יכולה להרשות לעצמי. שזה כנראה יכאב. או יצרום. וישרוף ככה בדיוק.
הבעיה היא ב לרצות. ב להצטרך. ב להסיר לרגע את הגלימה ולתת לך להציץ. הרגע הבא כבר לא יהיה דומה לאלה שקדמו לו.
לפני 6 שנים. 8 באפריל 2018 בשעה 18:01
