עוד רגע..

אז עשיתי את זה..

אספתי את עצמי לעצמי,שאפתי כמה אוויר שאני יכולה..ויצאתי מהבית לפרוץ את הגבולות של עצמי.

הוא אסף אותי מהבית, ושיחק בי במהלך כל הנסיעה,כשהגענו לבית שלו זה היה אבוד,כבר הייתי שלו. מוכנה להתמסר לכל חלק בגוף שלו..

הוא היה קשוח אך מאופק, הכאיב, אך עדיין בחן גבולות לא שילח בי את כל מה שהוא יכול לתת,תחילה עם הידיים ואז עם חגורה..

ואני יושבת שם קשורה וכואבת..

והדבר היחיד שאני מצליחה לעשות זה לחייך לעצמי, בין סטירה,להפלקה,להצלפה ולחניקה..

ולהבין שזה מה שחיכיתי לו כל הזמן,ברוכים הבאים לעצמי כרגע לעולם הסאדו :)