עוד רגע..

אז דמיינו את חיי כבועה..

הבועה גדולה ויש בה מקום, היא נוחה לי ונעימה לי..

והשולט שממזמן הפך ספק שולט ספק מאהב

והכל מאוד אמוציונאלי ואמיתי, ולמעשה כל מה שיכולתי לבקש.

ואז זה מגיע, הגיע הרגע והבועה התפוצצה,

ובעולם האמיתי, אף אחד לא מגן עליי, אף אחד לא שומר שלא יקרה לי משהו רע

ואני חשופה ומצולקת.

רבנו.. רבנו כי אנחנו מרגישים,כי זה מפחיד, כי זה לא היה התכנון

האם הרומן שלי נגמר כי אנחנו אנושיים ?

ואם כן אז בסדר.. עדיף פרידה כזאת מפרידה אחרת.

או שלא ?

הרהורי שבת בבוקר.. בעיקר לבד,

תמיד אבחר להיות לבד ?