עוד רגע..

מהימים האחרונים של השמש..

עוד קצת ים לפני שנגמר, עוד קצת שקט לפני שמתחיל החורף, העונה האהובה עליי.

עוד בוקר קשה אחרי לילה מלא בג׳ין, קמפרי וטוניק..

עוד בוקר להתעורר אליו ולרוץ לחפש את האדוויל רק שזה שדופק לי על המוח עם פטיש יפסיק.

מספיק עם החוסר שינה, הסמים, האלכוהול, הסקס, העבודה מסביב לשעון, הסיכונים, הסיגריות, האוויר המזוהם, הכאב, הדרמות, הרגשות, הראפ.

מספיק קנדריק למאר, קארי בי, פוסט מלון, נצי נצ, גי באלווין, רדיוהד ( טום יורק המלך) , איסידיסי, לד זפלין וכל האומנים האהובים עליי שמתנגנים בלופים.

מספיק עם הישיבות עם המליון חברים כל יום, המאנצים הנוראיים בלילות, הלצחוק עד שכואב לי בלחיים, הכאבי בטן בבוקר, הלבזבז אלפי שקלים על כלום, הזמן שאני שורפת בנסיעות ממקום למקום. 

מספיק לחיות כמו כוכב רוק.

אה רגע..

פאק איט, איך אפשר לוותר על כזה דבר ?

כי בנאליות לא עושה לי כלום בלב

כלום בלב.

#אי

#שיט טיפה שמתי את האדוויל.