שוט של כאב

הזוי זאת לא מילה.
הודעה ממישהו שאני לא מכיר. מסקרן,
אני פותח ורואה:

ב"ה

הזמן אוזל...

לחזור בתשובה מהר מהר !

http://_______.net/

http://www.________.co.il/

הייצר רוצה לחתוך אותך לחתיכות לתמיד....

מדובר בך...זה דחוף !!!

נא לא להגיב...תברחו מפו !

אין לי זמן לענות...אנא...תינצלו !

אז תודה על הדאגה,
באמת מחמם את הלב לראות שאנשים שלא מכירים דואגים לי!
אני בדרך למשטרה להתלונן על הייצר הלז, נראה לי מסוכן, ואין לי ספק שבעזרתו של X ידידי החדש הוא יזומן לחקירה וחיש קל ייכלא בחברת שודדים וזדים אחרים.
ו"מפו" כותבים עם ה', אבל ככה זה כשאתה במנוסה מהייצר, לא נדקדק בקטינות...

----------------------

דיווח ספורט

ההליכות הולכות מצוין, רק ברכי הפגועה (לפני כ-13 שנים, אימון נינג'וטסו, בעיטה כשרגל יותר מדי על המזרון וכל הגוף מסתובב...מסביב לברך. רצועה קרועה, גבס חודש וחצי, ניתוח ופגיעה לתמיד)
מרימה את ראשה הפגוע ומאותתת לי להוריד קצת קצב, או ש...
באסה, אבל ממש. אתאמן בקצב נמוך יותר, חייבים להקשיב לגוף או שלא אוכל להתאמן בכלל.


----------------------

דיווח ארוחות צהרים

כמה מידידותיי הביעו אכזבה עזה, שלא לומר תדהמה, למשמע העובדה כי השבוע לא סעדתי עם אף אחת צהרים!
אכן, עסק מצער למדי, אבל כנראה שלמרות האגו מנייאקיות שלי , אני לא ממש ממש בקצה של השפיץ של ראש סדר העדיפויות שלהן, ו(קשה להאמין, אבל מתברר ש) יש להן גם דברים אחרים לעשות!
לפחות פיציתי בשני ערבים מוצלחים וכיפיים.

----------------------

דיווח חופ"ג
(חופש גדול)
אני משוכנע שבשבועיים הבאים הכלוב יינטש ע"י מרבית יושביו בעלי הילדים, כי כלו כל הקיצין והקייטנות, והגיע הזמן להוציא אותם לאיזה נופש.
לכל הרווקים והרווקות, זה הזמן להתחרע על הצ'ט, לכתוב פוסטים ללא הכרה ובאופן כללי לבלות בערים הגדולות שיינטשו ע"י תשעים אחוז מהאוכלוסיה
(יש שמועות, לא בטוח שמבוססות, שאפילו תהיה חניה בת"א. בת"א!!)

אז אני פה ביום ראשון הבא, ואח"כ יש לכם חופש ממני ומתגובותיי (כבר נשמעו אי אילו תלונות, לקחתי לתשומת ליבי והשלכתי אותן בזריקה קשתית לפח הקרוב) עד שישבת, ככל הנראה.

אבל לא לשמוח, בינתיים אני עוד כאן. רק נתתי לכם זמן להתכונן, לקנות ולקרר שמפניות ולהזמין רדבולים עדלאידע.


ולקינוח -
היום בצהרים נשכבתי,
קשרו את ידי,
דקרו אותי פעמיים
ובאופן כללי הכאיבו לי!
ואני עוד באתי מרצוני!
לא, לא התחלפתי, לא לגחך באושר, צ'יטה 😄

מד"א, טלפון בהול לתרומת דם דחופה.
כשהגעתי הם ממש שמחו, ועשה לי טוב בלב. ישר לקחו את הדם למתקן פירוק, להוציא את הסרום ולקחת לאנשהוא דחוף.
אז פעם בשלושה חודשים, אנשים יקרים, מי שיכול, וכמעט כולם יכולים. לוקח עשרים דקות מזמנכם,
ויכול להציל חיים.
וכי יש נעלה מזה?

עוד ערב פנוי,
וכמובן ששוב בא לי לצאת.
אתמול בערב היה כיף גדול ומעניין, נהניתי מכל רגע.
והערב....מקווה שוב לפגוש אנשים מכאן.
אז
מי רוצה לצאת הערב?
מי הולך לאיזה מועדון?

מי רוצה לצאת הערב? יש בכלל לאן?
ואם אין...סתם בית קפה או מסעדה.
יש לי ערב פנוי
ואין עם מי לבלות אותו!
וחבל לבזבז אותו
שוב מול המחשב.

לפני כמה ימים חגגתי יום הולדת, אך את המתנה הראשונה נתנו לי "מכבי שירותי בריאות" כבר לפני כמה שבועות.
ומעשה שהיה...כך היה...

לפני כשלושה חודשים הטרחנו את עצמנו, זוגתי ואנוכי, לסניף מכבי המקומי עקב הבטחה עמומה למתנה נחמדה וספר טלפונים מעודכן. כאלה אנחנו, ישראלים פרובנציאליים. זרוק לנו מחזיק מפתחות, ואנחנו מוכנים להשאב, להדקר, להמדד ולהשקל.
דפוקים.

אז עברנו את סשן המדיקל המקוצר, זכינו במחזיק משקפיים חביב לרכב וספר מעודכן של כל אנשי המדיקל לסוגיו, ושכחנו מהנושא.

עד שלפני כמה שבועות סחה לי זוגתי "מממ....לא התקשרו ממכבי עם תוצאות הבדיקות. מעניין איך היה"
אני מלמלתי משהו לא ברור והמשכתי בעיסוקיי, מותיר בידיה את העיסוק המהנה של התקשרות למוקד שלהם
(שלאחר חיבור נפלאות הניתוב הממוחשב מתזז אותך בתקתוק כמות ספרות שלא הייתה מביישת קוד של כספת בנק שוויצרי, התייאשות והמתנה למענה אנושי, בירור מתיש עם פקידות משועממות והקשבה למוזיקת מעליות בין לבין במשך חצאי שעות שלמים, עיסוק שכשלעצמו מהנה במשניותו רק לתחיבת מזלגות לגלגל העין תוך התזת חומצה קאוסטית פנימה).

כשהגיעו אליי התוצאות הופתעתי לגלות, כמו שמנחשים קוראיי האינטליגנטיים (היי שניכם! טוב שבאתם! אה, אתם לנילי ונילי?...באסה. תפנו שמאלה בבלוג של ונוס, זה ממש קרוב)
שלאור השקעתי ה...הממ.... מועטה בספורט (אם נהיה לארג'ים)
התוצאות...איך נאמר זאת בעדינות...מאלצות אותי לבצע שידוד מערכות, בנייה מחדש של סדר יומי, או בעברית צחה - להתחיל ל'זיז ת'תחת ולאכול נכון, אם אני רוצה להמשיך לשחק משחקי הדום והשפחה, (הידועים גם בכינוי "לפתוח פה גדוווול")
ולא לפגוש את הדום הגדול שבשמיים.

אז לאחר ביקור אצל דיאטנית שבשרה לי שעליי להפרד מגבנ"צ, מטוגנים, אוכל תעשייתי ובכלל אוכל שמן, חכרתי לי כר דשא קטן ושם אני לועס את ארוחותיי, יחד עם חברתי החדשה חמדה בעלת העטינים והפרסות.
טוב, בואו נהיה כנים ונודה שאני לא מסתפק רק בזה, וחוטא מדי פעם בכמה ביסי קינוח ומאכלים טעימים, וכי בלעדיהם כבר עדיף להגרר לכיכר העיר ולקבל כדור בראש...

אבל בשביל לפצות על חטאיי (וכן, יש הרבה מאד מהם, אז בואו נתרכז רק בחטאיי הקולינריים) התחלתי לצעוד לי בסך בשעות הערב, ערב כן וערב לא, מפר רק במעט את דרישתה הדרקונית של הדיאטנית ל-40 דקות ספורט, 4 (!) פעמים בשבוע....
(ורק למען הסר ספק...40 דקות ספורט היו כמעט כמות דקות הספורט השנתית שלי עד לא מזמן....מממ...על מי אני עובד. תורידו את ה-0, וגם אז יישארו לכם ספיירים)
ולהפתעתי
זה לא נורא, אפילו כיף, ירחם השם!
ויש כל כך הרבה אנשים שצועדים, רצים או מרלבליידים ב-8 בערב, שזה ממש אירוע חברתי,
ואם מתבוננים בהם זה אפילו משעשע,
כמו לראות שתי ערסיות הולכות ומרכלות, כשברור לך שבקצב שהן הולכות ומדברות רק שרירי הלסת מתחזקים,
או כאלה שהולכים ומדברים בנייד ללא הפסקה, סיבוב אחרי סיבוב
(כאילו, אם אתה מדבר מבלי להתנשף כנראה שאתה לא ממש מתאמץ, ואם נוסיף לכך את מנת הקרינה למוח שאתה מקבל תוך כדי....קיבלת עיסקה מפוקפקת למדיי, שכנראה לא תותיר לך הרבה זמן להינות מהעלק-כושר החדש שאתה בונה כרגע)
או כאלה שהולכות בקצב עם עגלות ותינוקות ישנים בתוכן,
או השיא -
דתיה אחת שצעדה עם חברתה - תוך לעיסת לאפה ענקית, בי נשבעתי!

בקיצור, מי שיודע את מקום מגוריי יכול למצוא אותי מתנשף ומהדס לי כשיכור נטול וודקה בשעות הערב לפעמים,
אך אם אתמיד ולא אדרס תחת גלגלי עגלת תינוקות זו או אחרת, ואצליח לא להקבר תחת ערימת הבשר שההיא הפילה מהלאפה,
אולי אהיה בקרוב חטוב, גבוה, בלונדיני ושזוף, ואשנה את ניקי ל"וויפ הוויקינג" או משהו כזה.
אתם עוד תראו!


(מממ....אני רק שאלה
למישהו יש קורקינט ממונע להשאיל לי? אחד כזה עם מיכל דלק ל-40 דקות בערך?)

מסע ההיכרות שלי עם נשלטות הארץ נמשך.

בזמן האחרון שפר עליי גורלי ואיכשהו אני מצליח להקסים נשלטות מספיק בשביל לשכנע אותן לבוא לסעוד\לשתות\לחטוף משהו איתי בזמן הפסקת צהרים, או במקרים מסוימים בבוקר.
כדרכי בקודש לא אסגיר שמות (מי שרוצה יכולה לרשום פה בתגובה, אני ממש לא מתבייש ואפילו גאה להכיר אתכן).
אני מקווה להמשיך להפגש עימן, ועם נשלטות אחרות, כיף לי ומעניין לי ומגוון את יומי האפרורי עד למאד. כולי תקווה שגם להן (חלק שבות - אז כנראה שכן).

ולמרות ה'לחץ החברתי' לומר שלקחתי וזיינתי וטחנתי וסישנתי, עם רובן זאת רק שיחה מרתקת ומעניינית, מלאת צחוקים וכיף, לפעמים קניות בסופר פארם לידי (לאוהבות הבשמים שביניכן - יש שם מבצעים יפים מאד, 150 ועד 300 ש"ח הנחה על מגוון רחב של בשמים, אז אתן מוזמנות. הקפה \ ארוחת הצהרים עליי (לא פיזית!), הבושם (כספית ופיזית) - עליכן!)

אז נתראה בפגישה הבאה...
הידידום שלכן

-----------------------

משום מה הלילה חלמתי על סבא. הוא היה אדם נחמד והייתי מבקר אצלו ואצל סבתא לא מעט בתור ילד ונער, אך הוא נפטר כשהתגייסתי, לפני 20 שנה...
ממממ....מוזר. עוד חודשיים זה בול עשרים שנה.
וכל אותו זמן לא חשבתי עליו הרבה, לא דימיינתי אותו, אולי ראיתי תמונה שלו פעם בכמה שנים
ופתאום הוא קפץ לבקר!
ובחלום הוא מבקר בבית החדש שלי (שלא קניתי. מאיפה יש לי בית חדש?)
ובשקט, בדממה, עובר בחדרים, מסתכל עליהם, חצי בוהה בקירות,
ויש עוד בני משפחה וכולן מודעים למוזרות של הסיטואציה - סבא חזר, והוא נראה רגיל לגמרי, למרות שהוא...מממ , די מת כבר די הרבה זמן...
ואימא מושכת בכתפיה כאילו אומרת - אין לי מושג מאיפה הוא צץ, אבל אף אחד לא מעז לגשת אליו (מפחד ששוב ייעלם?) ואף אחד לא מדבר...והכל בשקט מוחלט, כמו מתחת למים...
ואני גם יודע שהוא מת, ואני יודע שעוד מעט הוא שוב ייעלם לי,
אז אני מתקרב ומסתכל עליו מהצד טוב טוב בשביל לשנן שוב את תוי פניו, והם ברורים לי וחדים.
ואז החלום נגמר.
ממש מוזר. מישהו יודע פה לפרש חלומות?

אז טוב לראות אותך שנית, סבא, עברו כמה שנים, עברתי צבא, לימודים, חתונה, ילדים... חבל שלא הכרת אותם.
חלק מהדור הבא הצטרפו אליך, שם למעלה, או איפה שאתה לא נמצא...

אז נתראה בחלום הבא...
הנכד שלך

חג האהבה הוא חג נורא שמח ו\או קיטשי למי שיש לו אהבה,
וחג נורא בודד למי שאין לא אחת כזאת.

אז אני חונך פה את מועדון הלבבות השבורים.
בואו בהמוניכם!
על הפרק: מפגש המוני מחר בצהרים של כל מי שמעוניין
בו יקבל כל אחד מה שהוא אוהב בתחום הקיטש משאר האנשים:
* לבבות (אדומים וורודים, לפי העדפת המחובק),
* חיבוקים (שווים, חמים ונעימים),
* נעימים בגב (בלבד! לא לגלוש!) - בכפוף להסכמת המלטף והמלוטף
* שוקולדים ותופינים.
* תוספות יינתנו על בסיס התנדבותי בלבד. אין ההנהלה מתחייבת על מעבר לנ"ל.

** ההשתתפות אסורה על בעלי בני זוג אוהבים.

כי חיבוק זה בחינם, אז קח בשתי ידיים!

ויוה לה חיבוק! ויוה לה נעים בגב!
המהפיכה התחילה!
צ'אאאאאאאאאאאארג'!

לפעמים יש משהו שמנער אותך מהשגרה, מחריד שדים מרבצם,
ממוטט חומות הגנה שכלאום ומשחררם לתור בנפשך, לחמוס שקט מדומה ולשבור שתיקה לרסיסים.

לפני שבועיים, ידידה ותיקה שנסעה להמון זמן, אולי לתמיד...
חיוך ממיס,
צחוק אמיתי, משכר, מלטף,
מגע נעים שמרגש את שנינו,
ידיים מגששות, חובקות, עוטפות בחיבוק אמיץ,
וחיבוק חם אחרון לפרידה,
שהלב מתכווץ בגינו עוד ימים אחרי...

משהו שמאיץ לך את הדופק פתאום,
מזכיר לך איך זה אמור באמת להיות...

ואתה לא יודע אם להודות על רגעי החסד הללו
בתוך ים האפרוריות שבה אתה חי,
או לקלל אותם על כי הם סונטים בך, מראים לך מקסם שווא,
פאטה מורגנה אליה תשאף, אולי כל חייך,
ואולי לעולם לא תגיע אליה שנית לעולם.

לפעמים אין ברירה אלא להמשיך ולצעוד,
להמשיך בתוך ים האפור, של שגרה מנוונת, ליטופים של כאילו וניקורי נשיקות של חובה.
ולהמשיך לקווות כי תמצא אותה בטרם תאזל כל האהבה מגופך.

תודה לכל ידידיי באשר הם, אשר תהו לאן נעלמתי, מה קרה לי ואיך אפשר להציג לאלמנה הטריה באופן אמין את זה שהורשתי להם את האוטו, כי הם היו טובי חבריי, למרות שלא ראתה אותם מעודה

אז תמצית האירועים הרבים בסופ"ש האחרון...

חמישי - ערב לזכרו של אבי, של חברים מהצבא. האמת - להעריץ אותם. אנשים שהוא קיבל ליחידה (צנחנים מילואים), והיו משוחררים טריים אז, ועכשיו הם בני חמישים פלוס שמשוחררים מהצבא, עם ילדים אחרי צבא...איך שומרים על קשר כל השנים, עם הבדיחות והצחוקים וכל זה. רק ביחידות הכי קרביות, במקומות שבהם כשאתה סומך על מישהו - אז זה לחיים ולמוות, תרתי משמע.
עשו ערב לזכרו. אלבומים, תמונות, סיפורים...יותר מאדם אחד ששיחות של אבי איתם, בשמירות בלילה, באמצע מלחמות, שינו להם את החיים.
ערב מרגש ומתיש, עד 12 בלילה.

שישי בבוקר - קניות, אח"כ רופאה (לא, אני לא עומד למות, ותעזבו את האוטו, זה אוטו חברה, קיבינימט!), ואז לטיילת של נמל ת"א, זאת עם הדק עץ הענק של שלוותה ושות'.
המלצה - חנות הקונספט של מגנום. לא בגלל השעונים וכלי הבית המפונפנים, אלא בגלל דוכן הארטיקים, שם לוקחים מגנום נטו ומצפים לך בשלל אפשרויות (סוכריות, פקאן, מריר וכו').
אז אחרי ארטיק והשתרעות על הפופים של איזו מסעדה (שאחרי חצי שעה קמנו והלכנו, כי מבחינתם כנראה אין קשר בין הזמנה לבין משלוח האוכל למזמין. אז הזמנת, אז מה? זה אומר שגם אתה צריך אשכרה לקבל את זה? הגזמה פראית!)
אז במעבר חד - בשלוש אזכרה לדוד, אח של אבא, שנפטר לפני שנה. אכן, שנה לא טובה עברה על המשפחה. ובשלושים (או משהו כזה) קברו ביצה בחול. למה? אמרו שזה מנהג, בשביל שלא ימות עוד אח, אז האפרוח המסכן הוא השלישי לקורבן. לכו תבינו, אנשים אשכרה עובדי אלילים לפעמים.
ועוד מעבר חד - שמונה בערב, יציאה למסיבת הפתעה! ממש נדנד של מצבי רוח.
מסיבת ההפתעה היתה כל כך מוצלחת שהמפותעת כמעט לא הגיעה למקום ההפתעה, מה שמאד הפתיע את המוזמנים שהתייבשו כשעה עד שהנ"ל הגיעה. אז אחרי ההפתעה, האוכל, התמונות עם המקרן הבלתי נמנע, השירים ההיתוליים... ראיתי שנדפק לי הבילוי הבא, בו הייתי ממש מעוניין...המסיבה של צ'יטה.
יצאנו ממסיבת ההפתעה ב-12 , עוד לפני שהכל נגמר, כשאני עם פרצוף תשעה באב. פאק! היין באוטו, המתנה גם....וזוגתי אומרת שהיא לא יכולה לנהוג הביתה, אז הלך לי הבילוי המתוכנן.
התבאסתי קשות, באמת.

שבת - פארק הירקון, שבאופן מפתיע די ריק בצהרים, למרות שלא ממש סיוט.
ואחה"צ קפיצה לבקר דודה מארה"ב, עם עוד שק משימות - יום רביעי הם במצדה, ישנים שם בשביל לראות את הזריחה בחמישי בבוקר (אמרנו תודה אבל לא תודה. יש גבול. שהתיירים ילכו למצדה. הייתי שם, לא נראה לי שהשתנה שם משהו מהותי ששווה לישון שם. אמריקקים מתלהבים, גם אם הם קרובי משפחה), ארוחת בשבת הבאה עם המשפחה שלה שבאה מארה"ב, מסיבת בת מצווה לנכדתה בשבוע אח"כ....
שיו, איפה השבתות הרגועות עם התכנונים של הבטן גב?
אה, נכון. נעלמו כשנולדו הילדים ובת הזוג נתקפה בקדחת ה"צריך לעשות משהו עם הילדים". ואני חשבתי שלאפסן אותם מול הטלויזיה לפעמים, ואת עצמי מול העיתון והמאוורר, זו דווקא דרך נהדרת להעביר שבת מדי פעם, מבלי לתפור את הארץ לאורכה ולרוחבה עם קיטורי ה"אימא! מתי מגיעיייייים!" (שמתחלפים 0.000001 שניה לאחר ההגעה ליעד בקיטורי ה"אימא! מתי חוזריייייים!").

נו, וול. זה מה יש. למרות שאני די סגור על זה שכל זה לא הופיע בחוברת ההכנה להורות וזוגיות. הייתי מחפש את החוברת, אבל היא עשתה סדר ובטח זרקה גם אותה לפח, כמו את שנת הלילה עד הצהרים, משחקי המחשב עד מתי שבא, בילויים עד אור הבוקר ועוד צ'יפורי רווקות (כן, אני יודע. בתמורה קיבלתי כביסה חינם ואת הזכות המפוקפקת להוציא על עצמי בערך אחוז אחד ממה שאני מרוויח, כשאת שאר תשעים ותשע האחוזים שואבים בני חלציי).

מישהו יודע איפה יוצא פה במטוס הקרוב למומבסה? לאנטרטיקה? לאיי גווקאמולי? לא משנה איפה, רק רחוק. מאד רחוק...

צחוק צחוק, זה כבר לא מצחיק...

משהו לא טוב עובר על (הרבה?\רוב?\חלק גדול מ?) נשלטות הכלוב.

היותי נשוי מהווה משהו כמו בושם מרחיק-נשלטות יעיל עד למאד, והצמא היכה בארץ וחרבה נפשי ויבשה חרבי...
אך לפי תאוריית היין-יאנג, יש לנ"ל גם פעולה ברוכה,
וכתוצאה מכך יש לי לא מעט ידידות מקסימות,
ואני חרד לבשר לכן שיש איזה וירוס שפוגע ברבות מהן!
(ולא, זה לא התחיל ממני. שקלתי את היותי חולה-אפס, אך לא שמעתי על וירוס שעובר בקווי הטלפון)

על מה אני מלהג, אתם תוהים?
על כך שזאת על סף פרידה, אחרת בדיכאון מאהבה שנגמרה, שלישית חרדה ממה יהיה בעתיד...ורביעית שמשוייכת זמן רב - פתאום גם היא מבשרת על כסאח לא צפוי.
בדיסקוס עם אחת מהן היא איששה את התיאוריה וחיזקה אותה בעוד מספר ידידות שלה שגם עוברות תקופה לא טובה.

אז מה קורה פה????

מילא היה חורף, קר, דכאון וגשם, תפאורה מתאימה לדיכי טוב כזה של כוס שוקו חם, טיפות על החלון ועל הכר...
אבל עכשיו קיץ!
שמש!
בחורים צעירים חטובים בשפת הים!
תוכים מעופפים והורמונים מזמזמים!

אי לכך ובהתאם לזאת אני מבקש מהמוחות הדגולים שפה -
חושו למעבדותיכם ומיצאו אנטי-שפחדיכי שכזה שאוכל לנפק לידידותיי ולמבואסות אחרות, למען יחזור חיוכן היפה על פניהן, תעלוץ נפשן והן תצאנה לכרמים, לשדות ולים ותקטופנה\תדוגנה גברים חסונים וחרמנים כאשר אוותה נפשן.

(או לחילופין לארגן מסיבת באסה טובה כזאת עם גלונים של משקאות בעלי אחוז אלכוהול שערורייתי, מיזרונים ופיג'מות (עקב אחוז הכוהל במוח) וצמד חשפנים שובבים שיעלו את מצב הרוח)

בתקווה לעזרה מהירה
(בעבודת משמרות במעבדות ד"ר PISHER
או בתרומות לאתר WWW.TNU-LI-GEVER-CHARMAN.COM),

.

כן, זה מתאר אותי, אבל לא על זה דיברתי.

אלא על זה: משתנות מעוצבות לנשים:



אהבתי את התמונה.

נכון שבמציאות לא נהיה שם (הגברים) בשביל לראות את זה, ולמען האמת - אין הרבה מה לראות, כי המציאות תהיה הרבה פחות עירומה וסקסית...
אבל היי, אולי זה יוריד את התורים בשירותים שלכן! אפשר להכניס יותר כאלה בחדר שירותים, וה"ריחוף" המפורסם שלכם מעל האסלה יהיה קל טיפה יותר 😄
בקרוב במשתנות המובחרות ברחבי הארץ.