חזרתי מהנופש\ה.
איזור הכנרת, ישנו ביבניאל...מעולם לא הייתי שם, וכנראה מעולם לא אגיע לשם יותר.
ממש מוזר שם. המקום שבע דקות מהכינרת, אבל אתה לא רואה אותה!
אוקיי, למי שלא היה שם מזמן, במימדים של כדור הארץ ושאול יהלום הכינרת היא דבר קטן, אבל במימדים שלנו היא לא.
אז איך מעלימים אגם ענקי שהוא שבע דקות ממך??
שמים את העיר בתוך מיני עמק, ואין כנרת.
ממש באסה לתושבים, לדעתי.
ויש להם מכת ברסלאבים, שהם ממש מתבאסים ממנה, המקומיים. בכל מקום רואים אותם, לדעתי אוטוטו יש להם רוב שם.
תבקש הכוונה לבריכה, זה יילך ככה...
"סע לבית הכנסת החדש, ואז תפנה..."
דיברנו עם כמה מקומיים אורגינליים, כאלה שנולדו שם...ואין להם מה לעשות. בלי מועצת קבלה ליישוב, כל דכפין יבוא ויקנה בית, ועיניהם כלות...
אז איפה היינו? מג'רסה, מקום מומלץ ביותר. נחל בצפון מזרח הכנרת, מסלול מים של חצי שעה באיזי, הליכה במים קרירים שלפעמים מטפסים עד המותניים, ומלא צמחיה מצלה ממעל. כל כך כיף ,שממש, כמו שאומר צ'. לילדים זאת חוויה, מים עולים לפעמים די גבוה, זרימה ודגיגים וסלעים ועצים, אבל מצד שני זה גם לא קילומטרים של הליכה...כמעט אתר בסטייל אמריקאי של לרדת מהאוטו, לגעת עם כפפות חד פעמיות בטבע ולמהר למזגן. בד"כ הפורמט הזה הוא בעעעע, אבל עם ילדים ובחום לוהט זה מציל את המצב.
ביום השני חיפשנו חוף, ועברנו כמה, והתברר שבדיעבד אשכרה נכנסנו לחוף שהיו שם מלא סוטים מפה, ואפילו ירדתי מהרכב וחיפשנו מקום מוצל על המים, אבל משלא מצאנו המשכנו הלאה.
חבל שלא ראיתי אתכם. היה יכול להיות מאד כיף.
היינו בחוף אחר כל היום....תענוג.
ואנקדוטה משעשעת: ישבנו לאכול צהרים, לידנו היה איש שעשה מנגל לכל המשפחה הכנראה מורחבת שלו.
גמרנו לאכול, נכנסנו לים לעוד כמה שעות, הלכנו לאכול ארטיק...
ובי נשבעתי שאותו אדם עמד עדיין מעל המנגל, בשלב הכנת הבצלים!
שפשפתי עיניי מתדהמה ומהעשן, אבל לא - הוא ולא חלום, מנגל וכן שרף!
חוויותיו מהכנרת כוללות כנראה שיפודים, בצלים ועשן, ותו לא. מים? אגם? אתם בטח צוחקים. היה שם אגם ליד?
את הדרך חזרה למרכז עשינו דרך נצרת, וזה מומלץ...הכנסייה הקטנה - להחנות לידה, ואחרי מיני ביקור בה ללכת לאורך השוק, שמזכיר את השוק של ירושלים , מן קסבה עם סמטאות והרבה דוכנים, עד לבסיליקת הבשורה, מבנה יפהפה ומושקע ומרשים.
ואז ללכת למסעדה בנצרת, יש הרבה מומלצים. שם חומוס זה חומוס, וכשאכלתי למחרת חומוס אחלה בחלה או משהו כזה זה הרגיש לי בעעעע לגמרי.
ואין מה לעשות, טבע עושה לי חשק לבסדמ ביג טיים. בעיר אין איפה, הכל צפוף ודחוס....
ושם....
שבילונים - כמה שרק תרצה, נקיקים וסלעים, עצים ונחלים...
חבל שזה רחוק. למקומיים זה נדמה לי כגן עדן, חנות ממתקים חינמית, רק תביא בת זוג ו...
קשור אותה בין ענפי העץ, גופה משתרג על ענפיו,
כופף גווה כאוות נפשך, פיתול זה או אחר המשלבה בעץ כגפן.
קח לך כפיס עץ, פיסת ענף גמישה, ענף שנפל, והרי לך כלי עבודה מחומרים טבעיים.
משוך מכנסיה מטה, תחתוניה גם,
והצלף לפי טעמך, כל פעם ב'כלי' עבודה אחר, עד לקבלת הדוגמא הרצויה. הרטב במי הנחל לצינון מקומי.
מחשש פן תתייבש, כי כבד השרב בארץ - בדוק אותה מדי פעם ע"י החדרת אצבעך למעמקיה. באם רטובה היא, דע כי יש בה מספיק נוזלים, והמשך במלאכת עיבוד עור השפחה.
אם התחממה קלות והחום כבד, גרור אותה משערה, מרחק פסיעה או שניים, וטבול ראשה בנחל.
שים לב על האבנים הגדולות, הן שמורות! שלא תנזקנה מראש השפחה.
התענג לך מטלטלות גופה כשראשה בתוך הנחל, ותן לה שהות מספיקה להינות מייפי האצות והדגיגונים השטים ביניהם. זכור להוציאה לאויר מדי פעם, יען כי קולות החנק שלה מפריעים לדגיגונים!
לאחר שסימנת אותה כדבעי, תוכל להעמידה במימי הנחל, עד צוואר, כשרק ראשה מבצבץ (במידה הצורך - כשהיא על ארבע, או ישובה על חלוקי הנחל. שים לב פן יזדחל לו סרטן הנחלים לרחמה - אין אתה רוצה לחדור אליה מאוחר יותר ולפגוש שם סרטן עצבני!)
ואז להעניק לה שיעור מזורז בספיגת חלבונים, אם על ידי בליעתם ואם ע"י ספיגה דרך עור הפנים.
מאוחר יותר, לאחר התאוששות קצרה, אכילת ענבים מתוקים ואבטיח צונן, תוכל לשוב ולהעמידה ואז לבדוק אישית את סיפור קינון סרטן הנחלים. בדוק עמוק, ובקצב, ובתנוחות שונות, פן יחדור הלז לאחד השחלות, והתענג לך מקריאות החירמון הקצובות שתשמע ממנה, מהריר הניגר (ככה זה כשאתה דוחף לה רבע אבטיח לפה. קורה) ומהמטיילים העוברים ושבים המצלמים אותכם למגזין "החברה להטבעת השפח(ה)".
אכן, מקום מאד מוצלח הוא הצפון, ואין לי ספק שלמען המשך שליטתנו באיזור מוטלת עלינו האחריות הכבדה לבקר שם בכל אפשרות, לפרוץ ולכבוש, להכנס ולחדור עמוק ככל שניתן למעמקי השטח, למען יישאר שלנו לדורי דורות!
בברכת עוד רגב ועוד כבשה, עוד כאפה ועוד שפחה
W
לפני 17 שנים. 26 באוגוסט 2007 בשעה 20:03
