עדכון קצרצר מחדר הוויפי-שות
החג (ראש השנה) עבר בשלום. טיולים
בקיסריה (מומלץ, מצגת יפהפה וממחישה היטב ובאופן מרשים את מה שהיה, מסעדה לא יקרה מדי וסבירה בחוף),
בצור הדסה (נתיב קק"ל מוזר שמחליף צבע באמצע, מה שגרם לנו להתברבר ולחזור על עקבינו מאוכזבים ומותשים),
וביפו (הכניסה לדאנג'ן נראית מה זה תמימה לאור יום, כשמסביבה תיירים בריטים מגויידים ומקשישים. אם היו יודעים מה קורה שם בלילה, לא בטוח שקוצבי הלב שלהם היו עומדים בעומס...), שאחריה ארוחה טובה במסעדה סינית (סינג לונג) בדרום ת"א.
היו גם ארוחות חג (שלפני העיקרית שבהם, בערב החג, היתה 'תאונה' משמחת שגרמה לכינוס של שתי המשפחות משני הצדדים - אך בלי תכנון מוקדם, מה שיצר לא פחות מ-10 מנות שמכילות בשר ו\או בשר בעצמן (ספרתי בעצמי, כי לא הפסקנו להוציא מנות מהמטבח...), מנת דג הכרחית, ועוד ירקות, תפוחי אדמה וסלטים. ואז הקינוחים....ביחס דומה.
מיותר לציין שבסוף הערב נפתח מרכז הזנה וכל משפחה ותת משפחה ותת תת תת משפחה קיבלה אוכל. יצאנו עם 8 קופסאות אוכל. עד שלשום עוד אכלנו מהן.
ואת יום הכיפורים נעביר בקיבוץ, אצל משפחה. הרבה יותר קל לצום בין הארוחות, יש לילדי המשפחה איפה להתרוצץ (גן משחקים, משק עם חיות, רפתות וכל השאר), עם מי לשחק (אחד עם השני) ולמי להרביץ (אחד לשני).
ובלי קשר, הנה סרטון מדהים, שכל מי שקצת קשה לו בחיים יכול ללמוד ממנו על נחישות ועל להסתדר בחיים עם הקלפים שחולקו לך...
ואחתום בסליחה
אמיתית, כנה ומעומק הלב,
מכל מי שפגעתי בו או בה במהלך השנה,
במי שעלבתי, במתכוון או שלא,
את מי שאיכזבתי,
ולכל רע שעשיתי.
כי אחרי הכל, אין בי טיפת מרושעות אמיתית ורעה (אפילו במהלך סשנים. קשה להאמין, וזה יהרוס לי את המוניטין, אבל זאת האמת) ולכן...באמת סליחה.
כי עם השמיים אני אסתדר לבד. בני האדם - אלה הרבה יותר חשובים לי.
אז גמר חתימה טובה,
צום קל למי שצם,
עיכול קל למי שלא,
ונתראה מעברו השני של יום הדין....
אילה ליקה...
W
