מקרה שהיה, כך היה....
אתמול בערב יצאנו כמה זוגות לגנקי.
כן, כן, המועדון הזה, שירי ארץ ישראל, עם עינת שרוף. אני רואה איך כמה ממכם מעקמים את האף. אכן, בילוי המוני, אבל חביב, במינון המותר לפי רופא (פעם בחצי שנה לערך).
אתמול, בשינוי מהפעמים הקודמות, הלכנו ביום של הסלבריטי עצמה, עינת דנן. ואל תקלו ראשכם בענין, כי הכניסה עולה כפול כשהיא שרה, ומצעד הסלבריטיז ששזפה עיניינו לא יסולא בפז!
הגענו, התישבנו כמה זוגות, ובעוד הבנות מקשקשות הסטתי את הכסא כך שישבתי במקביל לשולחן, חצי מאזין לקשקשת, חצי מתבונן על הבחורות במקום. לא היה יותר מדי מה לראות, אבל בשולחן הצמוד אלינו ראיתי ארבע בנות, שאחת מהן הייתה גבוהה וחטובה ויפת מראה. התבוננתי בה לא מעט, וגם בכמה אחרות שהיופי מעטר את גופן, וחיכינו לתחילת ההופעה תוך שאנו מנשנשים סלט ופלטת טוגנים א-לה-שנות השבעים.
מה רבה הייתה הפתעתי כשלפתע הושט לי פתק ע"י הבנות מהשולחן ליד, ועליו כתוב משהו בסגנון "נראה לי שאני מכירה אותך מאיפהשהו. האם אתה מכיר אותי?". כששאלתי מי כתבה את זה, התברר שזה הגבוהה היפה. אמרתי לה שאני לא מכיר אותה והסתובבתי לשולחן שלי, כשאני יודע מה מחכה לי...
מיותר לציין שאנשי, ובעיקר הנשות, השולחן שלי שמו לב לעניין, וכששאלו מה כתוב בפתק - ונתתי להן לקרוא אותו (וכי מה יכלתי לעשות? להסתיר היה יותר גרוע) הן פצחו במחולות על העניין שנקרה לפניהן. "אתה מכיר אותה?" שאלו אותי בחשדנות , וכשהכחשתי פצחו במסכת "החברה של וויפ". אשתי שאלה בשקט אם הבחורה הנ"ל היא "מהחברים שלך" (AKA אתם), אבל אמרתי שלא. כל אנשי השולחן העבירו את הפתק ביניהם, התלחשו, ריכלו ביניהם, הצביעו עליה ועליי, בקיצור - שישו ושמחה והילולה גדולה...
שהתגברה עוד יותר כשהיפה סימנה לי לדבר איתה וטענה שהיא לא מנסה להתחיל איתי, ושהיא נשבעת לי, ושאולי אנחנו מכירים מאיזה 'אירוע' שלא ציינה מהו. אני זוכר בחורות יפות, ואותה לא זכרתי, אבל ניסינו למצוא איזה קשר, (שכנראה לא היה, לאור ההמשך). השיבה לשולחן שלי המשיכה את הבלגן... 😄 אולי היפה ניסתה להוציא אותי מהמהומה זוטא שהיא חוללה, ומן הסתם שמה לב אליה...
בקיצור, היה נחמד, בוסט חביב לאגו. בהמשך הערב היא רקדה, לפעמים ממש מולי וקרוב, אבל מפאת עיני הנץ לא יכלתי להראות שום סימן חיובי, למרות שלא הייתי מתנגד לחפון את שיערה, לאחוז במותניה, ולרקוד צמוד...אז שיחקתי אותה אדיש לחלוטין...אחחח, לפעמים דווקא ההזדמנויות הכי טובות באות כשאתה מנוטרל לחלוטין. זו דרכו של אלוהים לצחוק עלינו, הנשואים 😄
כשבהמשך הערב היא עברה להתחיל עם גברים אחרים משולחנות אחרים, ואף עם איזו בחורה (תוך התעלמות מהחבר של אותה בחורה), עזבו אותי האינקוויזטוריות ועברו לצלוב אותה, כמובן, על החוצפה ועל ההעזה, בעוד הגברים המשיכו להזיל ריר בחשאי ("אפשר לרקוד עם החברה שלך?" סנטו בי בקנאה) 😄
ואני חשבתי שכל הכבוד לה על התעוזה, על היוזמה. לעגתי בליבי לפקאצ'ות על השמרנות ועל צרות האופקים. בחורה רוצה - אז היא מחפשת! לא גמרנו כבר עם הגישה הזאת של לשבת על אדן החלון ולחכות לאביר שיתחיל איתה?
ולי זה עשה נעים באגו, ולזוגתי זה עשה לקנא, ולפעמים קנאה היא דבר לא רע...לדעת שבן זוגך יכול להוות מטרה ראויה לאחת כזאת, יכול לגרום לך לראות אותו באור שונה במקצת, לא?
ולגנקי עצמו...היה נחמד, עינת הנ"ל, שדרך אגב אין לה קול יפה, העלתה הרבה חברים שלה לשיר, כמו מיכה ביטון משדרות, שמעון בוסקילה, ירון כהן (לא, לא דנה אינטרנשיונל. בחור קטן ונחמד שישב עם חברתו בקצה השולחן שלנו, והתגלה כמחבר כמה מהלהיטים הכי הכי כיום, וגם זמר לא רע בכלל בפני עצמו). היו עוד סלבס שלא שרו, כמו דנה ספקטור, אורלי וילנאי שענטזה רבות, דן תורג'מן, שלמה שרף...
בקיצור - בילוי נחמד, לא יקר מאד (60 שקל כניסה, חובת הזמנה של 50 שח לאדם), בסוף כולם קמים, חלק רוקדים יותר, חלק פחות. האוכל סביר, לא גורמה אבל בסדר, טעים וללא תופעות אפטר-פארטי...
היעד הבא: יום שישי. בילוי עד השעות הקטנות, אולי אפילו עד אור הבוקר. יש הצעות מעניינות? 😄
וברכת חג סוכות שמח לקוראי וויפ-בלוג ולכל בית ישראל. דגל ישראל יוגרל בין מי שייקנה אותו - הזכייה מובטחת לכל קונה!
לפני 17 שנים. 26 בספטמבר 2007 בשעה 9:04
