שוט של כאב

תמיד נעים לקבל מתנה.
אז ידידה מתוקה שלי החליטה לצ'פר אותי במנוי.

תודה לך, יקירתי,
וכולכם יכולים עכשיו לשלוח לי ברכות, צ'קים והצעות מגונות,
גם האפורים שבכם, דלת העם (אמר וויפ ואינפף באפו המוזהב זה מקרוב)




הצעידות נמשכות להן, כמעט יום כן יום לא. איבוד המשקל הוא מועט, אבל באופן אבסורדי זה לא משנה לי. כיף להזיז את הגוף, להפעיל אותו, וזה לא גוזל ממני הרבה זמן (45 דקות צעידה, מתחיל ב-8, ב-9 אני כבר מקולח ומוכן לארוחת ערב).
הבעיה - מתחיל להיות קצר קריר, קיבינימט. בהליכה של אתמול כמעט לא הזעתי, ולא בגלל שלא התאמצתי - אלא בגלל שכל הזמן היתה רוח, שהייתה קצת פחות נעימה, קצת יותר מדי קרירה, מרגיל.
אולי אגיע לחדר כושר בסופו של דבר. דווקא מאד כיף לצעוד בפארק, מלא אנשים, קרוב וזמין לי, בלי נסיעות, ובחינם.
ראיתי פעם כתבה על קבוצה של הליכה בקניונים. זה מקובל בארה"ב, בעיקר בקניונים הגדולים, שם אתה יכול ללכת שעות. זה מוגן ממזג אויר, רחב מספיק - מושלם.
לא חושב על שום קניון קרוב שיכול להתאים.


לפני ימיים צעדה לפני מישהי שהייתה מעולה בשבילי. בשביל ההליכה, זאת אומרת.

בד"כ אתה הולך, עובר אנשים איטיים יותר, עוברים אותך כאלה ש-רצים, חולפים על פניך אנשים אחרים בכיוון ההפוך - אבל אין מי שימשוך אותך, שיחזיק אותך בקצב או אפילו יגרום לך להגביר אותו, ממש כמו ארנבות במרוצי כלבים.
הדרך שלי לעשות את זה היא לשים אנשים שהולכים לפניי כמטרה, להגביר מעט את הקצב, וכשאני עובר אותם - לבחור מטרה חדשה. רק כך אפשר להשתפר ובאמת להפיק משהו מההליכה (כי יש שם כאלה שהולכים בהליכת ווינדו-שופינג של שבת בצהרים, משהו שגם צב עייף היה עובר בקלילות).

אז לפני יומיים היתה סוסה אחת, בחורה צעירה, שעברה אותי מייד בהתחלה ופתחה רייס שהשאיר אבק מאחור. היא כל הזמן הייתה רחוקה אבל אט אט התעייפה, ואני שמתי אותה כמטרה...אבל אז גם היא התאוששה...
קיצר, גמרתי עייף, מותש, שריר שוק אחד כמעט תפוס - ועדיין לא השגתי אותה, החולירע!
היה מעולה, נקווה שהיא לא תחזור. זה לא מוסרי להרוג אנשים זקנים ככה.



ולמתעניינים בשלום הבדסמ בחיי - לא, אני עדיין לא מצאתי בת זוג בדסמית, למרות כל כישוריי, קסמיי ואישיותי הקורנת. יש לי כמה ידידים ומלא ידידות, ארוחות צהרים נעימות וקינוחים טעימים (נכון, אני יודע, זה לא משתלב טוב עם ההליכה, אבל אם טועמים קצת ורק פעם ב..., זה מסתדר. צריך גם ליהנות מהחיים, לא?)...אבל מישהי שאיתה אפשר לפתח 'זוגיות' קבועה, שרוצה אותי למרות מגבלותיי (1. נשוי, 'ה'מגבלה, 2. גוש דן, 3. מיליון שקל במזומן, 4. נטיה להגזים בענייני כספים)...זה אין.
אז אם אתם מכירים חברה של חבר של חבר של חברה.... 😉

אילה ליקה....