אווירת נכאים בעבודה...
עוד גל פיטורים, היום, ממש עכשיו.
קוראים לאנשים שנכנסים למנהלי המחלקות...ויוצאים משם בפנים נפולות.
באסה.
אני פה כבר מאד ותיק....שרדתי משהו כמו שמונה גלי פיטורים, וכנראה שגם את הנוכחי אשרוד,
אבל עדיין....זה עושה אווירת נאחס שחבל על הזמן.
הולכים במסדרונות, משוחחים עם אנשים.
ושומעים שזה הלך, כבר שנים הוא פה, אבא לילדים קטנים,
וההיא, אימא חד הורית,
וההוא...
מרגישים כמו ברווזים במטווח.
אז הייטק שמייטק, משכורות יפות,
אבל הקרקע יכולה להשמט מתחת לרגליך בכל יום.
לבעל משפחה זאת הרגשה נוראית.
יהיה טוב, טפו טפו טפו.
אם אני נעלם מפה, תבינו למה. מבטיח ליצור קשר עם שתי לבניות וחוט, ולמפגשים אגיע על אופניים חלודים שארכיב משאריות שזרוקות במגרש הגרוטאות 😄
שיהיה לכם יום מקסים.
ואם מישהו יודע איך אפשר לפרוש לפנסיה כבר עכשיו, נא להודיע לי. למה לחכות עוד עשרים שנה כמעט? דווקא עכשיו יש לי הרבה דברים לעשות, וגם יכולת לעשות אותם, לפני הפרקינסון והאלצהיימר והקטטר, אם רק ייתנו לי ראש שקט ופרנסה מובטחת...
יום מקסים לכם,
Whi
(כן, הם יורים גם בניקים...)
לפני 17 שנים. 24 באוקטובר 2007 בשעה 7:59
