אותי זה מרגיז ומקומם.
רץ עכשיו ברשת חיבור של "תלמיד בית ספר יסודי בנושא "ההורים שלי""
אם לא קיבלתם, הנה הוא:
-------------------
הורים מתחלקים לשני חלקים: אימא ואבא.
אימא מתחלקת בהמשך עוד לעקרת בית ואישה עובדת. בבית היא בנוסף לכך עוד מורכבת מרעייה, אם, טבחית, מנקה, מכבסת, קניינית, רואת חשבונות, מחנכת ... את השאר אינני זוכר, אבל אימא יודעת למנות עוד דברים, כמו למשל משרת, עבד וכו'.
אימא מצטיינת בזאת, שבדרך נס היא נמצאת בכמה מקומות בו זמנית, מסוגלת באותו רגע לחשוב על מאה דברים שונים בבת אחת, בזמן שהיא מבצעת עשר מטלות ביחד.
אני רואה במו עיניי איך היא אחרי חזרתה מעבודה שמה מים להרתחה על הגז ובינתיים בוחשת בצק בשביל הכנת פנקייקים. באותה עת כבר עובדת מכונת הכביסה שבה היא מחליפה חבילת כביסה אחרי חבילת כביסה, למעני היא ממציאה משפטים בצורת הודעה, קריאה ושאלה, וליעל שלנו היא עושה בוחן שבעל פה בכפל הגדול. לעובדה שבינתיים היא החליפה למשה'לה הקטן את החיתול והכינה לו סימילק עם קורנפלייקס לא שמתי לב. שתי עיניי לא מספיקות לי לזה. מפני שכאשר אחר כך אנו יושבים לאכול את ארוחת הערב, האגוזים והפרג כבר טחונים בכדי שנוכל לשים אותם על הפנקייקים האפויים, ומכנסי הטרנינג שלי תפורים במקומות שבהם היו חורים חדשים. שערותיה של יעלי כבר חפופות והכביסה תלויה במרפסת.
בסתר אני מתבונן באימא. יש לה באמת רק שתי ידיים ... ובכל זאת, כשהיא חוזרת הביתה מהעבודה, יש לה ביד אחת תיק אחד גדול ואחד קטן, ביד השניה שתי שקיות מלאות קניות וביד השלישית ... לא, הרי אמרתי כבר שיש לה רק שתי ידיים, היא נושאת את משה'לה ואת שמיכתו.
אבא לא מורכב ולא מתחלק. הוא נמצא במקום עבודתו ובבית, אבל בבית תמצאו אותו רק לעתים רחוקות. חוץ מארוחת בוקר וארוחת ערב כשהוא יושב על יד השולחן, הוא נמצא בדרך כלל בכורסה או על הספה, כולו מכוסה בעיתונים. הוא תמיד משאיר אחריו עקבות מסוימות כמו עיתון פתוח והפוך ואפר סיגריות, לעתים אפילו בתוך המאפרה. להבדיל מאימא, אף על פי שגם לו יש שתי ידיים, הוא חוזר הביתה בידיים ריקות. אם הוא יודע כפל אין לי מושג, אבל לכתוב הוא כנראה לא יודע, כי עוד אף פעם לא חתם לי על הערה ביומן. גם עדיין לא הסתבר למה הוא משתייך לקבוצת ההורים, כי לאסיפת הורים הוא אף פעם לא הולך. המורה אמר כי אנחנו אמורים להרהר בעבודתם של הורינו תוך כדי כתיבת החיבור הזה. בבית הספר מצמידים את התלמיד שלא עובד כראוי או לא לומד לתלמיד חרוץ וטוב, בכדי שילמד ממנו משהו. לכן אני סבור, שבזמן החתונה מצמידים את הגברים לנשים בכדי שהן תלמדנה אותם משהו טוב וישפיעו עליהם בצורה חיובית. לצערי אימא שלי לא הצליחה במשימה זאת עד עצם היום הזה.
-------------------
ולמה זה מרגיז אותי?
כי מהשפה, לא נראה לי שזה נכתב ע"י תלמיד בית ספר יסודי.
ואם זה כן, יש לו ראיה מעוותת על העולם.
את החינוך, כידוע, הוא לא קיבל מאבא. כי רק אימא שם כל הזמן.
אבא הוא הבטלן שלא עושה כלום.
ואת תיקוני החשמל, מים, סיוד, גינה, או כל דבר שמתקלקל, נשחק, או נהרס, לרוב גם הנהיגה, עושים הגמדים הקטנים, כידוע. מה, לא ככה?
זה מרגיז אותי
כי הילד כלל לא חושב שכל השעות שאבא לא בבית
מממנות לו 70 או 80 אחוז מהמכנסיים, מהפנקייק, מהאגוזים והפרג, מהסימילאק והקורנפלקס, מאבקת כביסה ועוד.
כי את כל זה הוא לא יודע, או יותר גרוע - יודע ולא מעריך.
שלא תבינו אותי לא נכון - יש לי המון כבוד לאימהות. המון. הנשים עובדות קשה בבית, לרוב זה בישולים וכביסות והילדים והלימודים שלהם וחוגים ומה לא. שחרור האישה הביא לעצמאות הנשים, שזה דבר מצוין, אבל גם לעומס כמעט לא אנושי על רוב הנשים.
וכמו שלא הייתי תומך בהצהרה שהאב המפרנס הוא הכל, ושהאימא 'רק' יושבת בבית עם הילדים,
כך אני נגד ההצהרה שלמעלה. והיא הצהרה, ללא ספק.
ואם נתבונן לעומק, ונזכור כי הילד מקבל היום את רוב החינוך על התא המשפחתי מהאימא...
זה אומר משהו על מה שהיא חושבת על האבא.
לפני 16 שנים. 3 בינואר 2008 בשעה 10:58
