שוט של כאב

עמדתי מול הספסל עליו היא שכבה על גבה.
"קדימה, כפיפות בטן"
"אני לא יכולה"
"את כן"
"אני לא".
"נסי, אני פה לעזור לך. קדימה"
"פעם היית מתחיל איתי. פעם זה היה עם יותר עננים. היום...קר, רוח, ואין לי מוטיבציה" היא סנטה בי בחיבה, מבטה מחוצף.
"קדימה, פדלאה, תתחילי להזיז את התחת. אין לי את כל היום בשבילך."
החזקתי את ברכיה הכפופות, והיא התחילה.
"אחד, מצוין"
"שתיים, מצוין"
"שלווווש....יופי, קדימה!"
"אאאאאררררר....מה קרה?"
"אני לא יכולה", אמרה. "כואבים לי שרירי הבטן".
"את מתפדלאת לי. את יכולה יותר מזה, אני יודע. קדימה."
"אבל...."
"אין אבל. כולה עשית שלוש כפיפות בטן! אני רוצה לפחות עשר."
"כן המפקד" היא אמרה בחיוך. "אבל אני צריכה מוטיבציה!"
חחח....שובבה זאת. ידעתי על הפנטזיה ההיא שלה.
"מה את מבקשת?" אמרתי בחיוך
"תחשוב אתה" היא ענתה בחיוך רחב לא פחות.

הבאתי שני ספסלים נוספים והנחתי אותם משני צידי הספסל שלה, כך שעמדתי בקצה הספסל שלה, ובין שני הנוספים.
הרמתי את רגליה הכפופות והנחתי רגל על כל ספסל. עכשיו הייתי בין ירכיה.
החזקתי את ברכיה וסימנתי לה להמשיך.
"אררררבעעעע, יופי!"
בסוף העליה ראשה היה מול מפשעתי, והיא 'נתקלה' בה 'שלא' בכוונה.
היא ירדה בכבדות.
"עוד" אמרתי לה והיא עלתה
"חמש" והיא סיימה את העליה כשששפתיה נושקות למפשעתי. היא חייכה חיוך גדול, למרות הזיעה והפנים האדומות מהמאמץ.
לא המשכתי לספור. ראיתי שקשה לה.
"שניה" היא ביקשה, ועירסלה את רגליה על הבטן, בתנוחת עובר, משככת את שרירי הבטן הדואבים שלה.
לא זזתי, וראיתי אותה מציצה אליי מלמטה. או לפחות בחלק התחתון של גופי, שגם עבר מטהמורפוזה עקב ההתקלויות ה'מקריות'.
"עוד" היא ביקשה.
היא התכוננה להמשיך אך עצרה, ובמקום זאת התיישבה.
"אפשר...בבקשה?" אמרה ותלתה בי זוג עיניים שובבות.
"כן" אמרתי, והרגשתי אותה משלשלת את מכנסיי מעט, מוציאה אותו החוצה, שם עמד ובחן את הסביבה בעיון.
היא חזרה לשכב על הגב.
"שש" אמרתי, והיא זינקה כמו נשוכת נחש, הגיעה לקצה העליה ואני עצמתי עיניים בתענוג כשפיה ולשונה הקיפו את קצה הזין שלי לשניה אחת שנדמתה כנצח.
"שבע" ספרתי, והיא עלתה שוב. הרגשתי בגן עדן.
"שמונה", והיא התמוטטה לאחור ברעש. ראיתי אותה מתקפלת.
הרמתי את מכנסיי והתיישבתי לידה, מיישר בכוח את רגליה ומעסה את שרירי בטנה. עסיתי שוב ושוב את השרירים הקשויים עד שהרגשתי שהם מתרפים אט אט.
המשכתי את המסג' בעיגול שהלך וגדל, מגיע לשיפולי בטנה, מרפרף בין ירכיה, וראיתי את עיניה נעצמות, את גופה משחרר, את פניה מרוכזות במגע.
ידי גלשה בין ירכיה, מעסות את חלקן הפנימי, מדלג בין צד לצד, מתעלם במכוון באמצע, אבל מתקרב אליו מעט יותר בכל פעם...
מבלי שהתבקשה היא פיסקה אותן קלות, נותנת לי גישה נוחה יותר...
ידי גלשה במדרון הירכי והגיע לנקודה ההיא, והיא סגרה לשניה אחת ארוכה את ירכיה על ידי. הנעתי את אצבעותיי שם, חופר בתוכה, בוחן את פניה, שומע את נשמתה המתקצרת, רואה את צווארה מסמיק, את האנקות שהחלו נמלטות מגרונה...
שלפתי את ידיה וקמתי. ריח של ייחום עמד באוויר.
"יאללה, קדימה. גמרנו."
היא הביטה בי במבט מבולבל, לא מפוקס.
"קדימה, לאוטו. נפגש בעוד יומיים."
"אבל...."
"עוד יומיים, אותה שעה, לא לאחר. ברור?"
היא הנהנה חלושות
"אני מאמין שעכשיו יש לך מוטיבציה להגיע..." גיחכתי והתחלתי ללכת...


==================


הבהרה: כל האמור לעיל הינו פנטזיה טהורה ואין קשר בינו לבין המציאות
:)