אני הולך לתחמן פה, ולא לכתוב בעצמי אלא רק לערוך מעט
את הדו"ח האחרון שהוגש לי ע"י שפחתי...
תהנו.
"אדוני
אתה מגיע, נוגע בי, מפשיט ומעמיד אותי מול המראה, מחייב אותי לפתוח עינים
מראה לי את הגוף שלי, נוגע בכוס שלי, מושיב אותי על הכסא מול המראה, הכוס שלי פתוח ואני רואה את כולי.
מובכת מאוד, אדוני, כל כך מובכת... כל כך מרגישה לא בנוח.
ואז אתה אוחז בשערות שלי ומושך אותי לשולחן הנמוך שבסלון, מעמיד אותי עליו על ארבע
והיד שלך מתחילה לחפור בתוכי חזק ובכוח.
השוט נוחת על הגוף שלי, פעם אחר פעם, שוב ושוב. כואב, אדוני, זה כואב,
ואז אתה מרטיב ומקרר את גופי עם הקרח, דוחף אותו לכוס ולתחת, קוביה קוביה, ואתה ממשיך להצליף בי,
והשילוב של הקרח, הרטיבות והשוט, חזק יותר עם כל הצלפה, כואב יותר ויותר...
"תסתובבי על הגב- ותפסיקי לזוז" אתה אומר ואני נשכבת
ואתה ממשיך להצליף על הכוס ועל השדיים שלי, ולאחר כמה דקות מושך אותי לאחור כך שהראש שלי באויר, והזין שלך נכנס פנימה עמוק לגרון. כשהתזוזות שלי מפריעות לך אתה קושר את החבל מסביב לצוואר כך שאני לא יכולה לזוז, אני גם מפחדת לזוז,
ואתה ממשיך לזיין את הפה שלי, ותוך כדי זה דוחף עוד ועוד קרח לכוס החם שלי.
אני מתחילה לרחף, ואתה מושך אותי חזרה, לא נותן לי לצלול עדיין.
אתה מסובב אותי כך שאני עומדת על שש, ואז דוחף את הזין חזק לחור התחת שלי, עמוק, כל כך עמוק, כל כך כואב אדוני, ואני מרגישה את הריחוף, גומרת ומשפריצה אבל אתה לא מפסיק, מושיב אותי עליו, לרכב עליו כמו שזונה רוכבת, ואני צוללת ומרחפת...
ואז הסחרחורת הזאת שמגיעה פתאום, ואתה מושיב אותי על הרצפה, הראש על הספה צמוד אליך, מתקרב אליי כך שאני מכניסה את הזין לפה שלי, מוצצת אותו כמו מוצץ, מלקקת מדי פעם, העינים נעצמות...
אני מנסה לגעת בך, להרגיש את הגוף שלך, את היד שתלטף אותי, אך אתה לא מסכים ומזיז אותי
ואז אתה מושך בשיער ומעמיד אותי
ואז ממשיך לזיין את התחת, שוב חזק, שוב עמוק.
גומרת שוב ושוב, משפריצה כל כך הרבה פעמים, כבר מפסיקה לספור..."
אתם יכולים לשער לבד כמה היא סמוקה עכשיו, כשהיא קוראת את זה,
וכמה היא נרטבת מזה שהכל גלוי וחשוף ופומבי מולכם.
הוא שאמרתי,
זונה.
לפני 16 שנים. 3 ביוני 2008 בשעה 9:37
