שוט של כאב

הם היו בני אדם
שחיו ונשמו וצחקו ואהבו והשתובבו, עוד הרבה לפני שמתו והפכו לערימת תאריכים והישגים ופרסומים שמעלות פיהוק בתוך ספר היסטוריה, או פרצוץ רציני על שטר כסף. הנה דוגמא:

ראה ביאליק נערה יושבת לבדה על ספסל. שאלה לפשר מעשיה.
ענתה לו "משחקת אנוכי בדד".
אמר לה ביאליק "הבי לי את השני ואשחק גם אני..."

נו, אז הוא היה גם חרמן לא קטן, כנראה, ובחור נועז למדי.

עליו וגם על אחרים, מזווית משעשעת, כאן:
http://www.mivzakon.co.il/News_Articles/08_06_2008/index.html