שוט של כאב

רגעים מרירים-מתוקים, משעשעים-עצובים...החומר האמיתי מהם החיים עשויים...

אתמול
חברה קרובה איבדה את סבה האהוב,
אני במסיבת בת מצווה עליזה,
ואחד הסבים של החוגגת יושב בחוץ, פניו נפולים
כי אשתו, סבתה של בת המצווה, עם אלצהיימר מתקדם,
שהתדרדר כל כך בשבועיים האחרונים עד שלא הביאו אותה למסיבה, פשוט כי היא כבר לא מזהה את בני משפחתה...

לפני כמה ימים
מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, שהיה פתוח חינם, בחסות בנק גדול,
עם רוב חרדי ברור, לא מעט בזכות עשרות ילדיהם,
נכנסים יחד איתנו לאחד הבניינים שעליו הכיתוב "אדם ועמלו", ובחצר הם עומדים ומסבירים לילדיהם מהי מחרשה ומה עושים איתה ועל בעלי מלאכה שונים ומהי עבודתם...
מה הוא אומר לילדיו, כשהם תולים בו מבט מעריץ ושואלים אותו "אבא, ובמה אתה עובד?"

לפני כשבועיים
פעם ראשונה השנה בים
משפחה מצומצמת, חברים בני אותו גיל, ארבעים פלוס מינוס, ילדים משחקים בחול...
כמה בני ובנות טיפש-עשרה יורדים במדרגות אל החול
ואחת מהן אומרת לחברתה
"איכס, תראי, מלא זקנים פה, בואי נמשיך לחוף ההוא"
ואני מציץ מסביב, ואני לא רואה שום זקנים...