במסגרת הפינה: "כתיבה במחשכים", מוגש לכם סיפור נוסף של שפחה שהתחילה קשר עם דום, מתה לספר לכם עליו, אבל מפחדת להתגלות בגלל קשרי העבר שלה.
אנא קבלו את ....סיפורה של StoreSlave
(אל תחפשו. אני המצאתי את הכינוי, תבינו תיכף למה).
היא תשמח לקבל דעות (חיוביות), ביקורות (תומכות) והערות (עדינות)
=============================
קשר חדש ישן שנרקם לו.
הכל כל כך חדש ומרגש אך עם זאת מפחיד ומאיים.
לאחר תקופת חיזור ארוכה (ככה ראיתי שהוא קרא לזה פעם) החלטנו לקפוץ למים.
אמנם לרדודים, אך הם עדין קרים...
אני משוועת לשליטה. מפנטזת על קול הקטיפה שלך באוזני.
מחלק לי הוראות, מצווה בקול תקיף.
רציתי להתקדם לאט יותר. בכל זאת אני חדשה בעולם הזה, חסרת ניסיון, ולא ציפיתי לזה כל כך מוקדם
אך לוח הזמנים אינו שלי עוד.
בהפתעה גמורה הוא הורה לי לצאת לשירותים שבחצר, להוריד תחתונים ולשוב למקומי.
בקשה כל כך בנאלית שקיבלתי משולטים בעבר,
אך הפעם זה אחרת לחלוטין.
הפעם זה לא מרגיש סתמי.
הפעם זה כל כך מרטיב...
הסלולרי באוזניי והקול שלך מעביר בי צמרמורות.
הרוכסן נפתח כפי שדרשת, האצבעות מוכנסות לבקשתך. מזל שאין קונים בחנות עכשיו. אני מציצה לעבר הדלת, לראות אם מישהו עומד להיכנס. מזל שיש שמש כך שהעוברים והשבים לא יכולים כל כך לראות מה קורה פה בפנים.
כל כך מפחדת, אולי בעלת החנות תרד מהגלריה, איפה שהמשרד שלה, או בעלה ירד לבנק.
אך התאווה מעבירה אותי על דעתי.
לאיפה אתה מוביל אותי? איך מילה אחת שלך ואני נוזלת כולי?
אתה מצווה שאגש למקום פרטי יותר. שאסתכל על עצמי במראה.
נכנסת לתא מדידה, רואה את עצמי מיוחמת ממלותיך. נוגעת בעצמי וטועמת את עצמי לבקשתך.
מתיר לי ללכת לשירותים. מודיעה לבעלת החנות שאני יוצאת לשירותים, היא שמה עין עם המצלמה של הדלת.
נכנסת לתא השירותים, כאן אני מרגישה בטוחה יותר
והמכנסים מורדות.
נעמדת כפי שציוות ומבצעת את שאמרת.
האצבעות נכנסות לתוכי, משחקות, מכאיבות.
והקול הזה באוזן לא מרפה. החששות עולות בי כל הזמן אך התאווה מעוורת אותי.
הצורך הזה שבוער בי להיות מובלת, להיות נשלטת...
אני עומדת ערומה מהמותניים ומטה והוא מצווה עלי להעמיד רגל אחת על האסלה ולהישען על הקיר.
אני נוגעת בעצמי לבקשתו. האצבעות מסתובבות סביב הדגדגן. צובטות אותו.
אני מחדירה אצבע, ועוד אחת, ועוד אחת.
הוא דורש שהצליף בעצמי.
"בכוס?" אני שואלת,
והוא בטון מזלזל אומר שכן.
הזלזול הזה גורם לי להרגיש טיפשה ומטומטמת.
איך אני כל כך סוטה שזה מגרה אותי?
בתקיפות רבה הוא מורה לי להכות את עצמי שוב ושוב כך שיוכל לשמוע.
אני מכה וזועקת וגונחת בו זמנית,
חוששת שמישהו יעבור בחצר הקטנה, השירותים משותפים לכל החנויות, וישמע אותי
אך אני מבצעת
ומרגישה את עצמי בוערת.
"תחדירי אצבע לתחת".
הוא מכיר אותי. יודע שמשהו קינקי שכזה רק מגרה אותי עוד יותר.
האפרכסת נשענת על הכתף ושתי הידיים שלי יוצאות לפעולה. דורש שאפתח את עצמי למענו.
אני פעורה ומטפטפת, בתנוחה המוזרה הזו,
בטח נראית בלתי אטרקטיבית בעליל,
ואני שומעת את קולו וגונחת, ומרטיבה, ונאנחת.
הלוואי ויכולתי לגמור למענו
אבל חייבת לחזור
מחכה לטלפון הבא ממנו...
לפני 17 שנים. 29 בנובמבר 2006 בשעה 14:59
