שוט של כאב

ההנחיות שנתתי לה היו מאד ברורות.

יצאתי מההרצאה באמצע, בדיוק בשעה שאמרתי לה,
פניתי ימינה לשירותים, ואז לשירותי הגברים.
אמצע יום עבודה, מלון כנסים קטן, שקט מוחלט,
תא אחד גדול, שירותי נכים, נעול.

אני דופק שלוש דפיקות בדלת, שומע את המנעול נפתח מבפנים
עוד קצת תזוזות, אני מחכה כמה שניות,
ואז נכנס, נועל את הדלת מאחורי.
סוקר את המקום.

שירותים מרווחים, כיור ומראה, הברזלים המוכרים של שרותי הנכים,
ידיה אוחזות בהן, התחת העירום שלה מופנה אלי, שמלה מופשלת למעלה,
הראש נמוך, מעל האסלה.
מצוין.

אני ניגש מהצד, פותח רוכסן ומשתין לאסלה, על הראש שלה.
הרבה שתיה היתה בהרצאות, גם קפה,
כך שזה לוקח לא מעט זמן.
שומע אותה למטה, עושה קולות. אולי גועל, אולי בכי.

לוקח משפת הכיור את הכפפה שהביאה איתה, לובש אותה ורק אז תופס לה את השערות,
דוחף את הראש שלה יותר נמוך לתוך האסלה, ואז מוריד את המים ביד השניה.

טוב שהחזקתי חזק. היו רגעים שהיא ממש זזה במרץ שם.
משעשע מאד. גורם לי להתקשות.

בא מאחוריה, דוחף לה אצבע לכוס, מוציא אותה ומריח את ריח החרמנות שלה.
יורק על חור התחת שלה, וחודר לתוכה באחת.
אני חושב שהיא דפקה את הראש באסלה כשזינקה קדימה, אבל היא לא זזה הרבה חוץ מזה. היא כלבה צייתנית.

עוד כמה תנועות בתוכה ואז אני שולח יד ושוב מוריד את המים עליה, והיא שוב משתנקת, משתוללת מסביב לאיברי הנעוץ בישבן הגדול שלה.
עוד כמה תנועות ואני גומר בתוכה.

יוצא ממנה, זורק את הקונדום, סוגר רוכסן.
דוחף שוב אצבעות לתוכה, רואה אותה מתפתלת, שומע אותה נאנקת.
אני שולח יד ומוריד את הברזל שעוזר לנכים לקום, מעין משענת יד בגובה כתף אדם היושב באסלה.
אני מוציא אותה מהתנוחה ו'מרכיב' אותה על הברזל הקר.
"תאונני" אני מורה לה, והיא משתפשפת עליו כמה רגעים
היא מתקרבת לשיא, בעיניה תחינה לגמור אבל אני לא מרשה לה
היא זזה בקטנה בשביל לא לגמור,
אני מתקרב אליה קרוב, מביט בעיניה וצובט בפטמותיה ממש חזק, ואז מרשה לה לגמור.
היא גומרת בהמון רעש וטפטופי מים.

"תתארגני וסעי"
סוגר את הדלת מאחורי.
דרך נהדרת לגמור יום הרצאות.