שוט של כאב

במסגרת נסיונותינו, אני וזוגתי, לצאת יותר בערבים, הצבנו לנו יעד לצאת פעם או פעמיים בשבוע. שאפתני אך לרוב אפשרי, עם שתי בייביסיטריות.
וכשיוצאים הרבה צריך לגוון, לא כל פעם מסעדות. זה לא טוב לגזרה, גם יוצר יקר, וגם רוצים דברים אחרים שלא ישעמם.

לפני שבוע היינו במסעדה (תמרה ליד רחוב הארבעה) ובלאונג' של הדאנג'ן.
הפעם זוגתי גלשה ברשת ומצאה שבהופעות להיום יש המלצה חמה על אחד ,איתי שמו. הנה אחת ההמלצות:
"אוווו, משובח: איתי בלטר המצוין מופיע בכפוסטה (פלורנטין 5) במסגרת פסטיבל הפסטיפוסטה (תחליפו שם ומהר). 21:30. חינם."


טוב, בירור טלפוני מהיר העלה שיש מה לאכול שם (אפרופו הלאונג'ן), ושכדאי לבוא מוקדם כי המקום קטן.
אי לכך הוזמנה השמרטפית לשמונה וחצי, תשע היינו שם.
המקום אכן קטן, כעשרים מקומות ישיבה, עוד עשר בעמידה דחוקה, ומקומצ'יק לאמן.
חיכינו. היינו אנחנו, המלצרית והבעלים, ועוד שני חבר'ה, שאחד התגלה כ...האמן.
עד כאן הכל בסדר, הזמנו נשנושים ושתיה, חיכינו, כי עוד מוקדם.
השיחה קלחה, הנשנושים נושנשו, המשקאות נלגמו...
הגיעו עוד שניים, מקומיים (לפי ה'היי' של כולם. רק אנחנו היינו גויים שם), ומשיחות שלהם (טוב, הם יושבים לך כמעט בתוך הכוס. מקום קטן כבר אמרנו) הבנו שלא פרסמו הרבה את ההופעה, ו'הם' מתבאסים כי בטעות לא הוזמנו 'חברים'.
חיכינו.
תשע ועשרים, האמן יוצא לרחוב, מסמן לחברים שעוד עשר דקות הוא בא.
הזמן עובר-חולף לו, רבע שעה, חצי שעה (כולה פלורנטין. חצי שעה עוברים את כולה בזחילה אינדיאנית) והאדון מופיע ו...
מתיישב על הדלפק,
מעשן, שותה, מקשקש עם שתי בנות שבאו, ובאופן כללי נראה שהוא מחכה לאמן, רק שבגלל טעות קוואנטית נדירה - הוא היה האמן.
נחש הבולע את זנבו, אמן המחכה לעצמו.

מחכים. זוגתי טוענת בלהט שהוא נועץ בנו מבטים, אולי אפילו מבטי "לכו מפה". אנחנו מתעלמים בנחישות, מזמינים קינוחים. הוא ממשיך לשבת על הבר.
השעה עשר.
עשר ועשרה.
הוא שוב יוצא החוצה, ואחרי כמה דקות קורא לבעל הבית החוצה.
שניהם נעלמים, אולי לנצח... (מוזיקה של איזור הדימדומים)
עשר עשרים וחמש. שעה כמעט אחרי שהוא היה אמור להופיע....
ולא, הוא לא בא.
אנחנו קמים והולכים. לא כי יש בייביסיטר ועבודה וכל זה,
אלא כי זה ביזיון,
השתנה על אנשים שבאו לראות אותך,
ודרך מאד מגעילה לסנן ולהופיע רק בפני חברים.

היינו בהופעות, בזאפה, של אומנים טיפטיפה יותר גדולים ממנו (חחח, הוא אולי היה מחמם אותם, אם החימום לא היה מגיע)
ואף אחד לא איחר בשעה, בטח לא כשהוא יושב מטר ממך ומתחיל עם בחורות.
המלצרית החמודה עוד ניסתה להשאיר אותנו באומרה "אבל תיכף מתחילה ההופעה.." אבל הוא לא היה באיזור, ויש גבול לחוצפה. אמרתי תודה, אבל שאנחנו - התאכזבנו.

אז חבר'ה, אם מישהו מכיר את הבחור
(וחיפשתי אותו או את בעל המקום בחוץ כשיצאנו, להגיד להם את דעתי על הסיפור. הם לא היו בנמצא. איזור הדימדומים כבר אמרנו?)
שיגיד לו שהוא פישל, ובמקום קהל פוטנציאלי הוא קיבל קהל מאוכזב וביקורת מאד שלילית על היחס לקהל.

אז
איתי בלטר - לא יודע איך הוא שר, אבל יודע איך הוא מתייחס לקהל שלו.
ציון - אפס, ולא מתחת לזה רק בגלל שאפס זה הכי נמוך בסקאלה.

אולי בפעם הבאה נתפוס אמן שמכבד את הקהל.