היום בבוקר מייל
אבא של אחד העובדים, בחור דתי שהוא עצמו כלל לא צעיר, נפטר בלילה.
נוסעים ללווויה, כמובן.
כי כמו בבדיחה על אדם שעבר אירוע מוח ושכנו שעבר אירוע לב: הוא היה באירוע שלי, אני הולך לאירוע שלו...
הלוויה בירושלים, מלא אנשים, אמצע היום, שיא החום
שעה שלמה של הספדים בבית הלוויות, רובם מרגשים באמת, אחד מהם בעברית מתובלת באשכנזית שהיה מעניין לשמוע, ואז....
מודיעים שבני המשפחה הולכים לשבת שבעה, שאר האנשים הולכים לקבור את המת!
שמעתם על כזה דבר?
מתברר שזה 'מנהג ירושלים' של החרדים (או לפחות חלק מהם)
לבני המשפחה אסור לבוא לקבורה, משהו שקשור בספר הזוהר ולכך שכל חלקי המת עולים לשמים לקיטרוג עליו, ומכיוון שהמשפחה (ילדים, נכדים) מקורם מגופו - הם לא הולכים לטקס הקבורה. גם לבחור הדתי שהסביר לי לא היה ברור המנהג עד הסוף.
ממש מוזר...נראה לא מתאים. כולם בלוויה חוץ מבני המשפחה.
אז החלטנו לחזור למרכז - ממילא חברנו לעבודה לא יהיה בלוויה, וחשבנו ששיחקנו אותה ונחזור מהר, אבל אז
חטפנו את הפקק של החיים...כן, זה שהיה בטלוויזיה.
אוטובוס נשרף בכביש 1, עצרו את התנועה לשני הכיוונים, ופאקן נסיעה מירושלים לת"א לקחה בערך שעתיים וחצי!
אנשים יצאו מרכבים, התחילו לדבר ביניהם, להריץ טלפונים. מזל שהיה מספיק דלק כי להתקע שעתיים בחום הזה בלי מזגן זה באמת היה סיוט.
בשש בערב בעבודה, יום העבודה הלך לגמרי, חטפתי כאב ראש רצחני בהספדים כנראה מהחום, אולי קצת התייבשתי,
בכלל יום מוצלח...
איפה הימים של סיפורי סקס ובדסמ קלילים ומלאי תאווה.
מקווה שיחזרו במהרה...נראה לי שמיציתי את הקטע של לוויות, אבל ושאר מריעין בישין.
לפני 17 שנים. 30 במאי 2007 בשעה 0:17
