panem et circenses

על הפער בין פנטזיה למציאות נכתב רבות, אך אלתרמן עשה זאת טוב מכולם.

הבחינה בידי מעשה היא מובילה כנראה את רוב האתר כאן. יותר נכון, מובילה את המיעוט האמיץ שעושה מעבר למקלדת.

הבחינה הזו מאפשרת לנו להפגיש בין הרגש המתעורר מכתיבה וקריאה, לבין זה של אשכרה להיות קשור על הברכיים עירום ומוצלף.

בכל מסגרת אחרת בחיים ה״רגילים״ הפער בין השאיפות למציאות אותנו חיים נקרא מרחב הכשלון.

בעולם הבידיאסם, הפער הזה טבעי. יש מקומות שאנחנו מכירים במרחק הזה כחשוב ושמחים שהוא שם, מגן עלינו. לעומת זאת יש מקומות שאנחנו רוצים לשבור אותו, להתגבר עליו, לצמצם אותו.

הרצון האדיר להתמסר למישהי מגיע בניגוד מוחלט לאורח חיים אותו אני חיי של עצמאות וחירות. השאלה היא איך מתגברים עליו מבלי לאבד את אני שלי.

״עוד חוזר הניגון״ פותח את ספר השירים של אלתרמן ״כוכבים בחוץ״ שהתפרסם ערב השואה, 1938

לפי חוקר הספרות דן לאור, במרכז השיר עומד העובר אורח, כמעין (עבד) נודד, שבכל מקום שאליו הוא מגיע הוא נושא את "הניגון", שממנו אינו יכול להיפרד. "עובר האורח מוצג בשיר כאדם נטול מחויבות אישית או חברתית... הטריטוריה שלו היא המרחבים הפתוחים והקסומים הנגלים לו בדרך. פה ושם הוא נוגע בעצמים שונים בכבשה, באיילת, מפעם לפעם הוא מתמכר ואף סוגד לדמויות ולמראות שנגלים לו מסביב - חורשה ירוקה ו"אשה בצחוקה". הדרך המוליכה את העבד־ההלך למפגשים עם היקום הסובב אותו". הגעגוע והשאיפה את הפשטות, ההתמסרות.

Roles reversed

מבר בפולין

חלפתי על פני בחורה די מבוגרת והיה לה פשוט הילה ששידרה I own the place.

לבושה בשמלת ערב ועקב ענק שאלוהים יודע איך היא מתפקדת בו, היא ישבה לה לבד בספסל מתכתבת בוואטסאפ בנינוחות.

משהו בה תפס אותי. אחז אותי. לא יכלתי להשתחרר מזה.

ידעתי שיש פה הזדמנות. הזדמנות לתת מעצמי, וקצת להחשף. לשכנע את עצמי שזה בסדר. זה בסדר להיות נשלט.

אחריי מה שהרגיש כמו שעתיים שאני אוגר אומץ, ניגשתי אליה.

בעודי ניגש אליה, אני תוהה לעצמי מה הדרך הנכונה.

הרי שאם הייתי ניגש לבחורה ונילית בת גילי, הייתי מנפח חזה ומשדר בעצמי I own the place. 

אך משהו שיכנע אותי שהדרך הנכונה דווקא כאן היא להגיע עם הזנב בין הרגליים ומבט חצי מושפל.

"סליחה גברתי?" שאלתי בהססנות

"כן ילד?" היא ענתה בחיוך יפיפה.

"אני X, נעים מאוד. רק רציתי לשאול אם

..

אם

אם חסר לך משהו כאן, אולי מים? גלידה?"

אני רואה שהמבט שלה מבולבל אז אני מסביר.

"אני מאוד אוהב לתת מעצמי למען נשים אחרות ולדאוג שהן יהיו מרוצות. ישבת פה לבד מחכה אז תהיתי אם יש דרך שאוכל להקל על היום שלך"

הינה שיא הלחץ. החששות עולות ולפתע הפרוף המבולבל הופך לחיוך ערמומי.

"האמת, שאני אשמח שתביא לי שייק מהמקס ברנר פה ממול. משהו פירותי."

היא עוצרת לשנייה ואני בא להגיב אך היא קוטעת את דבריי.

"וכדאי לך להזדרז, כי אני מחכה לדייט והוא אמור להגיע בכל רגע."

"ברור! אני רץ, תודה על ההזדמנות גברתי". האוזניים שלי עדיין מצלצלות ורותחות ואני בשוק מעצמי. ממה שעשיתי.

אני מסתובב ללכת והיא צועקת אחריי

"אם אני כבר לא אהיה פה, אתה מוזמן לחכות לי על הספסל הזה עד שאחזור".

כשחזרתי עם שייק וורדרד וקר, כבר מרחוק ראיתי שהיא כבר לא בספסל.

האדרנלין יורד שאני מגיע לספסל הנטוש לאט ועם מעט רוח במפרסים.

מתיישב עליו, וכמובן מחליט לחכות.

הגעתי עד לכאן, לא אחכה שהיא תסיים את הדייט?

השייק הקר והמתוק מתחיל לצבור טיפות זיעה על דופן הכוס, ואני מקפיד לשבת זקוף למקרה שהיא תגיע בכל רגע.

שעה עובר, ועוד שעה, והשייק הקר כבר לא כלכך קר.

כעבור שלוש וחצי שעות נטשתי. הלכתי הביתה.

וכל מה שאני מצליח לחשוב זה.

מה היה קורה לו הייתי מחכה עוד? 

לרוב, הוא מחפש חופש.

הוא מחפש לטייל. להיות חופשי. שלא יגידו לו מה לעשות.

אני?

כשאני אשתחרר, אני אעבור לכלא הרבה יותר כובל.

כלא של בחורה שאני מעריץ.

אמצא עבודה במשרה חלקית וגמישה, כך שאוכל להיות פנוי לכל בקשותיה.

אקנה אוטו, שאהיה זמין בדקת קריאה.

את משכורתי? שרוב המשוחררים מחפשים לחסוך לטיול, אני אקנה בזה פרחים לסלון בביתה וקפה שתפקח את עינייה.

אהיה כלכך פנוי, שהיא תרגיש בנוח לבקש גם "שטויות".

הלוז שלי יוגדר לפי הלוז שלה. וכך אהיה זמין מתי שהיא תרצה.

אם אזכה, היא תרשה לי לישון במלונה בביתה. אם אזכה עוד יותר, אשן לרגליה.

אך מה שבטוח, זה שעליי היא תוכל לסמוך.

אעזור לה עם העסק שלה, אבשל, אנקה, אדאג לקניות בסופר, אאסוף את הדואר.

בתקווה, היא תרצה לבלות איתי גם מדי פעם בתל אביב. וכשהיא לא תרצה, אדאג שהיא תהנה הכי שאפשר עם מי שהיא כן רוצה לבלות

לא משנה במה זה כרוך.

כשהיא תארח חברים, אדאג לכיבוד ושתייה שותפת. וכמובן שהכל ישאר נקי ומסודר אחרי.

כשהיא תרצה שאסיע אותה, אסיע אותה. כשהיא תעדיף ליסוע ברכבה, אסע לתל אביב לפני פגישות שלה בשביל לתפוס ולשמור לה על חנייה.

כי ממש לא מגיע לה לבזבז זמן על לחפש חנייה.

היא אף פעם לא תרטב, כי תמיד יהיה לי מטרייה בהישג יד.

לא יהיה לה קר, כי תמיד יהיה לי בגד טרמי שלה בהישג יד.

לא יגמר לה הסוללה בטלפון, כי תמיד יהיה לי סוללת גיבוי.

היא לא תיהיה רעבה, כי תמיד יהיה לי פרי לנשנוש.

אלמד את ליבת העיסוק שלה. בללמוד אני טוב. אתמקצע כמה שאפשר ואשקיע את הזמן שאני לא בנוכחותה בללמוד איך אני יכול לעזור לה גם בעבודת היום יום.

בין אם זה טפסים, סיכומים, בירוקרטיה, קלדן, ניהול שותפיי עובודה, ועוד, זה קטן עליי :)

אהיה שילוב מושלם של מזכירה, עוזר אישי, ועבד.

וכשלא יהיה לה שימוש אליי, ואהיה חסר מעש, אשאר כבול אל המלונה. מחכה. סבלני. מצפה. ומעריץ.

https://cdn05.bdsmlr.com/uploads/photos/2018/12/45837/bdsmlr-45837-Nj3MJfR8tv.jpg

לביטוי הזה יש קונוטציה כל-כך שלילית בחברה שלנו.

לא פעם שחבר מספר על מישהי שהוא הכיר, הוא פוסל אותה על זה שהיא נראת high maintenance.

לדעתי, זה לא חסרון.

זה יתרון.

יש נשים שמגיע להן ישקיעו בהן את ה100 אחוז כל הזמן. זו עבודה קשה, מתמדת, שאין לה סוף. אבל היא חשובה מכל.

מגיע להן שיקחו אותן למקומות מגניבים.

לטיולים כיפיים.

שיזכרו איזה אוכל הן אוהבות ואיזה לא.

שיגידו בנוח לבקש עזרה בכל עניין.

שיחמיאו להן יום יום על אותה שמלה.

שיסתובבו איתן בקניון, גם אם זה שיעמום אטומי.

שיפציצו במתנת יום ההולדת

ועוד כל-כך הרבה...

אני מאחל לעצמי, ולכל הגברים, שהפרטנר שלהם תדרוש הרבה, ותמיד.

ואני? אני כדור מוטיבציה שמחכה למימוש :)

https://giphy.com/gifs/vh1-basketball-wives-bbwla-3o6ZtoQgYxYXqM22Hu?utm_source=media-link&utm_medium=landing&utm_campaign=Media%20Links&utm_term=https://giphy.com/gifs/vh1-basketball-wives-bbwla-3o6ZtoQgYxYXqM22Hu

אני לא נהג מונית.

אבל שהיא חוזרת מאוחר והרכבת שלה מתל אביב מאחרת, אני אסע את כל פקקי תל אביב על ז'בוטינסקי ואחרי אזה אסיע אותה הביתה בשרון רק בשביל לחסוך לה קצת זמן ולתת לה עוד חצי שעה להרגע בבית.

מיותר לציין שבדרך קניתי שוקו חום, המשקה האהוב עליה.

לא כי אני עבד הסעות, אלה כי היא המלכה שלי ואעשה הכל בשבילה.

https://66.media.tumblr.com/092efe279d264d5dcc5c1b619b91ac6f/1aa20ba5554ceb37-f0/s640x960/23f26d29fc2dad0cce011a1703cd1ade86bb1ae5.jpg

"I guess I've been waiting so long I'm looking for perfection. That makes it tough." [Said Midori]

"Waiting for the perfect love?" [Said Wantabe]

"No, even I know better than that. I'm looking for selfishness. Perfect selfishness. Like, say I tell you I want to eat strawberry shortbread.And you stop everything you're doing and run out and buy it for me. And you come back out of breath and get down on your knees and hold this strawberry shortbread out to me. And I say I don't want it any more and throw it out of the window. That's what I'm looking for."

"I'm not sure that has anything to do with love," I said with some amazement.

"It does," she said. "You just don't know it. There are times in a girl's life when things like that are incredibly important."

"Things like throwing strawberry shortbread out of the window?"

"Exactly. And when I do it, I want the man to apologize to me: "Now I see, Midori. What a fool I've been! I should have known that you would lose your desire for strawberry shortbread. I have all the intelligence and sensitivity of a piece of donkey shit. To make it up to you, I'll go out and buy you something else. What would you like? Chocolate mousse? Cheesecake?"'

"So then what?"

"So then I'd give him all the love he deserves for what he's done."

"Sounds crazy to me."

"Well, to me, that's what love is. Not that anyone can understand me,though." Midori gave her head a little shake against my shoulder. "For a certain kind of person, love begins from something tiny or silly. From something like that or it doesn't begin at all."

Norwegian Wood by Haruki Murakami

Page 110

https://i-h2.pinimg.com/474x/db/31/6c/db316c857ccc3052d59746c66b8841f3.jpg

אחרי יומיים של אינסוף הליכה ברחובות עיר אירופאית, הרגליים כואבות.

מאוד כואבות.

והדבר היחיד שעובר לי בראש, זה כמה חבל שאין פה בחורה שאני מעריץ כדי שאוכל לעשות לה מסג' ברגליים.

כי שכואב לי, אני מיד חושב על עם כואב לה.

לה, אסור שיכאב. אם הייתי יכול, הייתי לוקח את כל הכאב אלי.

אבל אי אפשר, אז נותר רק לקוות שאוכל לעזור, להקל, ולעשות נעים.

לעשות לה חיים טיפה יותר טובים.

 וכך אוכל לקחת אותה ממצב כזה: 

https://media.giphy.com/media/sbwu6TSNjUgqA/200w.gif

למצב כזה: 

https://media.giphy.com/media/e2E5DEXDNt280/giphy.gif

נ.ב. : אני שונא את הכלוב על זה שאין אפשר יותר להעלות gif בלי מנוי :(

היא כתבה לי שהיא מגיעה מאוחר אז כבר התקלחתי והלכתי לישון.

כבר כמה חודשים שהיא החליטה שאין לה מספיג גישה אלי שאני עם בוקסר, אז אני מוגבל בבית לחצאית. כן, גם שאני הולך לישון.

הדפיקות של העקב שלה ברצפה שהעירו אותי שהיא נכנסה לבית אז כבר קמתי אליה להגיד שלום.

עדיין חצי מתוך שינה, אני נותן לה נשיקה והולך להביא לה כוס מיים כשהיא מסתובבת לכיוון הספה.

"מאמי שכחת משהו?" היא שואלת חצי אומרת.

אני כבר עושה מאמץ גדול יותר להיות ערני ומנסה לרוץ על כל הדברים שעשיתי ואם שכחתי משהו.

"אני לא חושב, שכחתי?"

"כבר שלושה חודשים איך שאני נכנסת הביתה אתה נופל לרגלי ומנשק עד שאני אומרת לך שאתה יכול לקום כפי שחינכתי אותך. והפעם אפילו לא התכופפת לכיוון!"

אני מיד מתחיל בהתנצלות ורץ אליה עם הכוס מיים. אני מתכופף על 4, מניח את הכוס על גבי ומתחיל לנשק וללקק את רגלייה.

כיוויתי שאולי האקט היצירתי של להניח את הכוס על הגב שלי כמו שולחן במקום לתת לה ישעשע אותה מספיק בכדי שהיא תשכח את הטעות שלי.

אחרי כמה דקות של שקט שהצליל היחיד ששומעים זה את הלשון שלי על הנעל שלה, היא אורמת לי להתחיל לעשות לה מסג'.

"אני יודעת שאתה מת מעייפות ורוצה לחזור לישון, אבל אני לא מצליחה לחשוב מה עונש מתאים לטעות שלך"

...

"אתה גם ככה קם מוקדם מחר להכין לי ארוחת בוקר, נראה לי שהיום אתה תישן כאן פשוט."

"כאן?" אני שואל בבהלה "כאן בסלון?"

"כן, זה עדיף לך. זה קרוב יותר למטבח. אל תעז לזוז שאני הולכת. אני גם לא רוצה לראות אותך על הספה. איך שאתה, לך לישון. לילה טוב אפס :)"

היא קמה מהספה, הולכת לכיוון החדר שינה ומכבה את האור אחריה.

אני מוריד את הכוס מיים מגבי ומתקרבל לכדור קטן על הרצפה הקרה והולך לישון.

הולך להיות לילה קשה.

 https://i.imgur.com/6MrQ8ia.jpg

שקמתי בבוקר מצאתי את עצמי עם כרית מתחת לראש ועתוף בסמיכה. אני לא בטוח מתי זה קרה, אבל התאהבתי בה מחדש!