היא אמרה לי להגיע אליה ב9:30. בערב.
בגלל אוסף של טעויות ותכנון זמן גרוע, יצא שהגעתי אליה ב10.
כתבתי לה באזור 9 והסברתי לה שאני הולך לאחר ולהפתעתי הרבה היא אמרה "בסדר חמודי תגיע שתגיע :)"
איך אני שמח שיש לי חברה כלכך מבינה. באמת לא יכלתי להגיע בזמן. היא תמיד יודעת מתי להרפות ולקחת צעד אחורה בקשיחות.
הגעתי אליה אתמול בערב.
דפקתי בלדת ואמא שלה פתחה לי.
היא תמיד מקבלת אותי כלכך יפה. מעניין מה היא יודעת? מה היא חושבת?
כבר קצת לא נעים לי השיחות חולין איתה, אני כל הזמן עסוק בקונספירציות של מה היא יודעת. (כנראה הכל 😒 )
אני מגיע לחדר שלה והיא צועקת לי בשמחה "טוב שהגעת! אנחנו בדיוק יוצאות! בוא שנייה לכאן.."
-איזה כיף! לאן אנחנו יוצאים?
"האמת שזה רק אני וליה יוצאות. אתה נשאר כאן." הטון שלה כבר ניהיה רציני וליה מנסה לא למות מצחוק. אפשר לראות אותה מתאמצת להשאר עם פרצוף רציני.
אני מנסה לשחק אותה כאילו אני לא מבין, למרות שאני חושב שכבר הבנתי מה בא. היא סיפרה לליה? ליה הבינה?
"3"
זה כל מה שהיא צריכה להגיד. יש לה 10 מספרים. 10 פקודות. רובם המוחלט תנוחות עמידה. היא אוהבת את זה שהיא לא צריכה להגיד כלום כימעט. כל מה שהיא צריכה זה לומר מספר פשוט, אפילו לא מרוכב, סתם ככה. מספר - ואני מבצע.
אני מהסס, בכל זאת ליהי שם ואני ממש לא מתלהב לעשות את זה מולה.
לא עוברות שתי שניות והיא אומרת שוב, 3.
בלי להתעצבן, בלי להתרגש. רק חוזרת על עצמה.
3 הוא אחד פשוט יחסית. אני יורד על הברכיים, עם הראש צמוד לרצפה והידיים מאחורי הגב.
לא עברו חמש דקות מהרגע שנכנסתי לחדר שלה, ואני עם הידיים מאחורי הגב. השדה ראייה שלי לכזה צמוד לרצפה מוגבל וכל מה שאני רואה זה העקבים של ליהי והרגליים שלה.
"ליהי רוצה את לעשות את זה?"
הן תיאומו את זה הכלבות. מה זה את זה? מה היא רוצה לעשות?
ליהיה כבר מתה מצחוק ומתגלגלת תוך כדי שהיא נועלת את ידי באזיקים.
"לא נו כבר הסברתי לך! תעשי את זה דרך המיתה!" היא אומרת לליהי. מסכנה לליהי למה היא גררה אותה לתוך זה...
טוב נו, היא לא נראת מסקנה באמת. האמת שהיא נראת די נהנהת.
קצת כואב לי כבר בפרצוף, הלחי שלי מרוח על הרצפה הקרה שלה כבר יותר מדי זמן, היא בדרך כלל לא משאירה אותי בתנוחה 3 כזה הרבה זמן.
"טוב יאללה ליהי בואי נצא. __ (פונה אלי) פעם הבאה אם לא תאחר לנו אולי תוכל להצטרף. ביוש, אני בטוחה שיהיה לך הרבה זמן לחשוב עלי, אין לי מושג מתי אחזור, בטח סביבות 3-4."
לפני שהיא יוצאת היא לוקחת גרב מהסלסלת כבישה.
"פה גדול חמודי :)" איזה חיוך יש לה. זה מזכיר לי למה אני עושה את כל זה בכלל.
הן יוצאות לסלון וליהי חוזרת, ופותחת את הדלת. "אופס! שכחנו את האור..."
אני שומע את הדלת ננעלת ואת אמא שלה שואלת איפה אני.
"אה הוא כבר בחוץ! מה לא ראית אותו יוצא??"
"לא, איזה מוזר... בכל מקרה תהנו!"
בת זונה.
השאירה אותי בתנוחה שברור שלא אוכל לישון בה.
קשור.
נעול.
חושך.
שקט.
אשכרה ליהי הייתה זאת שבחרה לכבות את האור!
בת זונה.