מקל וניל

תמיד אמרתי שאני נורמלית באתר

יותר נורמלית ממך

ממך

ומכם

הכי נורמלית שיש

חמודה, מותק

רומנטיקנית ועדינה להפליא

נראית טוב, מה זה טוב

שאפילו הסבא שלך היה רואה כוכבים (לקוח מהקישור, אם כי בגירסא העברית)

אבל שמרתי את כל הגאווה הזאת בבטן,

שלא תגידו "חרא עלייך נשלטת /שולטת/מה את לעזאזל?"

שלא תגידו שגם אני עפה על עצמי ומשחקת אותה פה "הארד טו גט"

עלאק לא מחפשת קשר, עלאק באתי רק לכתוב

עושה פה הפוך על הפוך כדי לחפש נשלטים איכותיים

לא שמתי תמונה שלי כדי שלא תאבדו את דעתכם מהטרפת

לא ראיתם את הצעצועים שלי,

והנסיון... נו שיט

אין לכם מושג כמההה נסיון יש לי

איכותית, אם לא ה..

אבל אתם יודעים למה לא סיפרתי את כל זה?

יודעים?!

כי יש לי פטיש אחד קטן

אחד פצפון שמוכיח שאני חולת נפש של ממש

מאזן את כל האיכות שלי עם הפטיש שאני משמרת כבר שנים,

יום אחד בשבוע שאני מתמסרת לריח

למגע עם הלחי

להיצמד אליו ככה קרוב וללחוץ אותו על הפנים שלי באגרסיביות

הבגד ממכונת הכביסה

כמו היום, הסנפתי מגבות לחות לפני התלייה

נרטבה לי מעט השמלה בדרך, אבל זה היה שווה את זה

קיבלתי מהריח איתי לעבודה

במתקן הביתי בכוונה, כדי שכל הבית יספוג את הריח המשכר הזה

בימים שהם נטרפת דעתי עליי, אני נעצרת ליד מכבסות ציבוריות באבן גבירול

מוותרת על האוטובוס הביתה בשביל הסנפה

ואני מוציאה את הנייד וכאילו מסמסת..

יורדת למטה ולמעלה שוב ושוב לראות מי החליף תמונה בוואטצ

ומסניפה כמה סניפות ארוכות לריאות בלי שאף אחד יודע

למכבסות האלו יש את החומרים הכי טובים

יש רגעים שיוצא הכובס לעשן סיגריה

כולו הודו שיק, שבור כזה ושיער שראה רק שמפו לבגדים

אבל מה.. הריח שנודף ממנו

מיי מיי

ואני כל כך מחזיקה את עצמי

מלקרוע לו את הבגדים ולהכניס לתיק שלי ביד אחת בזמן שהוא נשען על מכונה רוטטת ואני מצליפה לו על התחת עם מגבת רטובה ביד השניה

שיכאב לו למניאק.

אבל אני נשארת מנומסת,

ואיכותית,

לוקחת עוד סנף אחד גדול וממשיכה דרומה למכבסה הבאה.

את הכי יפה בעולם

הוא מתרגש מדברים שמשמחים אותך

מבטיח שיילחם עלייך

מחבק בלילות

מציע הצעות

אבל אל תחכי עם הדיאטה אחרי הלידה

ועדכני איך התקדמת היום

שבוע לפני שהוא נעלם כלא היה

מדבר על העבר בימים

וחוזר בו. אבל אין לו את האומץ ליזום את השיחה.

היה עדיף שישכב עם מישהי אחרת.

a.k.a. אפשר שאלה ברשותך??

באתי לראות, לשאול מה מידת הנעליים שלך, להבין מה עושה לך את זה סתם כי זה מעניין, לבקש שנדליק סקייפ ותראי אותי דוחף מלפפון לעכוז, להעביר לך כסף לחשבון, לפתח איתך סתם שיחה נעימה ואיכותית, להציע לך להיות עם אשתי, לקנות ממך תחתונים ונעליים משומשים, להגיד לך שאת מסקרנת ואז לתת שלוש נקודות של מסתורין...לגרום לך להביא חבר ושניכם תכריחו אותי לרדת לו, להציע לך ג'ויינט ופיצה בבית שלי, ליפול מצוק ולקוות שתעני, להיות הסיסי שלך, לאונן במצלמה, להקפיץ אותך, לעשות לך ספונג'ה, להביא לך חדר בדירה שלי, למרוח לך לק ולהסניף לך את התחת.

אבל אני לא באמת מכאן. רק שואל.

...

"רוצה שאקפוץ?"

הוא כותב לי אחת לשבוע, הנשלט הלא יציב שלי.. סליחה, חברי הטוב.

את ההצעות הסוטות באמת אחסוך מכם, סבורני שבלוגים רבים וטובים

יסבו לכם סיפוק מיני, אני לא נמנית עליהם.

יש לו מזל לנשלט דמיקולו שלי, שהוא כזה צ'רמר, ושאני זוכרת לו חסד עוד מהדייט הראשון שלנו

בו הייתי נשלטת שוקיסטית, והוא שולט מנוסה ואיכותי שעשה דברים שלא חלמתי עליהם אפילו.*

מנוסה. מתה על ההגדרה הזאת. גם על איכותי.

יש כאן הרבה איכותיים כמו הדמיקולו שלי, מגניבים שכאלה. מפרגנים לעצמם בפרופיל ומדגישים שוב ושוב שהם לא שייכים לקהילה.

לפחות פעם בחודש הוא מבליח איזו הערה שכולם באתר סמרטוטים והוא לא שייך לכאן, לקהילה הזו... של הלא איכותיים.

זה מצחיק אותי אתם יודעים, כל הסנוביזם הזה כאן,

גם אני, שאזהה לא מעט ובטוחה שיזהו גם אותי, לא מבינה עד היום על איזו קהילה מדובר.

במקרה הכי קהילתי נתבונן זה לזו שניה בעין נוסח "מועדון קרב" ונמשיך ללכת.

"ואני איכותית?" שאלתי אותו עם גבה ימנית מורמת, הוא מחזק ומדגיש.. "הם לא כמונו, כל השבורים האלה".

אני כועסת לשבריר שניה, ואז שוב צוחקת, על הבורות של החבר הטוב שלי,

שסה"כ מחזיק בעבודה מכובדת ובעל סקס אפיל של ממש. עשה את כל המסלול הבנאלי של ה"צבר האיכותי". כסילותו מעפילה על כל אלה.

כל אותם השבורים שאני מכירה הם מה שיכונה בעיני הציבור "תותחים כבדים", אם נלך לרשימת המכולת - מנהלים זוטרים במינימום, בעלי תבונה ואינטילגנציה רגשית, חתיכים (מאוד) וכאלה שאת תראי בגאווה לאמא ואבא, לחברות, לסבתא ולאקס במפגש מקרי לחלוטין בבית קפה בתל אביב.

אבל כשמישהו מציין כמה שהוא איכותי (ומנוסה), תייר שקפץ לבקר בעולם הטומאה

ושאר הצטדקויות -  אני זוכרת לשים עליו כזה איקס ענק ולהתעלם.

בורות ואינפנטיליזם מסוג זה מעידים לי ששיח עומק לא יהיה כאן (אלא אם ניפגש בכנס איכותיים איכותיות)

וכשאין שיח עומק, אין סקס.

אם אין סקס, אין שליטה. ככה פשוט.

אם עדיין לא הבנתם שככה זה עובד, אולי אתם באמת לא חלק מהקהילה.

זו הבעיה שלכם מבקרים איכותיים, אתם פה בשביל הסקס, לא בשביל השיחה.

אולי באמת עדיף שתצאו מהאתר לאלתר תעשו טובה,

ותשאירו אותנו – ה"קהילה" להתבוסס בנוזלים של עצמנו.

*  אבל התחת שלו לא.

לסבול כדי להתעלות

לצרוח מכאב בבית החולים כדי להבין

שמשהו לא בסדר בפנים

להקשיב במקום להכריז על זמן הקשבה

לבכות

ושוב לבכות

לצחוק ואז לבכות

להזדיין, לזיין ולעשות שטויות כדי להבין שזה לא אני

לשכב על המיטה ולפנטז על לרוץ שוב

להחלים

לצאת לרקוד

להפסיק לדבר על מה שהיה

להפסיק לספר כדי לדרוש אישוש

להקדיש שעות שלמות לחשיבה

להבין שכשלון בעבודה הוא המסר של התת מודע למודע

להחזיר את הרכבת למסלולה

לפענח את התת מודע

לבנות רוג'ום מושלם באמצע המדבר

לטבול במים, לצאת ולומר תשליך

לנשום עמוק ולהפסיק את ההתקפים

להגדיל להבין שכל חולשה היא בעצם חוזק

להכיר שעד שלא אעזוב זה לא ייגמר

להבין שמשהו גדול בפתח

צדקת כל הזמן.

זה נשמע לא מתאים ביננו, אבל אני אוהבת אותך.

ערב, שמלה שחורה ואודם עז, אני מסתובבת ברמת גן ומחפשת את הטרמפ שלי אי שם בצומת.

באוטו היא יושבת, לוק של טבעונית ששונאת טיפוח, משקפיים גדולים, תלתלים קצרים וג'ינס.

מעולם לא "עפתי" עליה, חברה של חברים.

לעתים הייתה נכנסת לעדשת המצלמה שלהם והייתי כועסת שאני לא שם. גנבת.

שעה וחצי נסיעה שהשם ישמור, עכשיו מה?

היא פתחה במשפט שהיא שונאת חתונות, אני גם (אולי קצת),

ודיברנו, בעיקר אני, על העבודה המשותפת, על בני זוג. היא כל כך רצתה לשמוע אותי שזה נגע בי, למה לה?

היא בכלל לא מכירה אותי ואני לא הכי מחבבת אותה,

התביישתי בעצמי. ודיברתי. כמו מעיין שופע, דיברתי על מה שהוא השאיר בי, על העתיד, על החוסר, על האכזבה והשבר ממסלול החיים. כמעט בכיתי כשהיא חיבקה אותי בהמתנה לחופה, אני לא באמת שונאת חתונות.

הסיפור שלה מטורף, לא שלי, אבל היא חיכתה לשמוע אותי.

על בן זוגה החדש אחרי עשר שנות זוגיות חולה אמרה את מה ששינה אותי לנצח: "לא יכולנו שלא להיפגש". הרגשתי כבוד גדול ללחוץ לו את היד, הדת לא מנעה אותו ממני.

חיבקתי אותה חזק בסוף אותו ערב קוסמי.

הרבה פעמים ביקשתי סימנים וקיבלתי מחוות קטנות,

אבל המפגש הזה היה לי כשלושה פסי צבע ענקיים באמצע הדרך. השלמות שלה עם עצמה הפגישה אותי שוב עם עצמי. נשמתי עמוק כמו אז בשביל. אני בדרך הנכונה.

מוקדש לש.

אישה נדירה, מלאכית באמצע הדרך.

פעם הייתה לי מן מחשבה שכזו שאם אתאמץ מספיק, אמצא מישהו לאהוב אותו ואצא מכאן.

קו המחשבה הזה הביא לכך שרשמתי שיא של שורות פתיחה בצ'ט, ושברתי שיא של מפגשי הכרות ייחודיים, מפיקניק לילה בשדה תותים ועד מסעדה ויאטנמית במנהטן.

50 דייטים ראשונים. כמה קשרים קצרצרים. אהבה אחת. שברון לב אחד. התמכרות לאתר.

אני לא יודעת למה אני ממשיכה לנסות בכח להנחית עליי אתגרים. לאותו המישהו שיאמר לי דברים שלא אמרו לי בעבר. לזיקוקים. להצליח איתו במשברים. להיות שלמה. מאושרת.

זה לא קורה.

אמרתי זאת בעבר מתוך תסכול, היום אני אומרת את זה מתוך שלמות עם המצב.

אם אני אכיר עכשיו ואתאהב עד כלות, החלל שבי ידהה ויום אחד אקום ואבין שאני לא מאושרת.

אני לא בנויה להתאהב כרגע ולכל מה שמתחת לזה.

אם פגעתי כאן באנשים על חשבון הלמידה שלי אני מתנצלת. זה לרגע לא היה במודע.

אני מודה לאל שלא כל הדייטים כאן צלחו, אבל כיף שנשארנו ידידים. אני שמחה שהייתי לכם ונילית מדי, כי זה גרם לי להבין שאני אחיה את החלום שיהיה לכם בלילות.

אני אסירת תודה שאין לי חיים משותפים עם מנהל גדול על אדמת עשירים, כי אז הייתי אומרת קדיש לחלומות, והייתי מסיימת כמו יובל המובטלת מבית הספר, אמא לשלושה, אשתו של יהלומן.

אני שמחה שהבנתי עכשיו את מה שהרבה מבינים רק אחרי הגירושים, שתואר שני באירופה הרבה יותר מעניין מבארץ ושהדירה הזאת שכורה.

אולי דווקא את הדירה הייתי שומרת.

להתראות

באחד מהבלוגים כתוב שרק רבע מהמשתמשים הן נשים,

לרוב הגברים דעה מאוד מוצקה לגבי הבנות שכאן, ואף משתמשים חדשים יחטאו בשאלה הבנאלית "איך את נראית?" (המלצה שלי, תברחי)

ויחד עם זאת אני צוחקת וחושבת על כמות הפניות שיש לי ולכל אישה אחרת

איזו אשליה מפחידה זו, שאנחנו נחשקות ע"י כל כך הרבה

כל חושק הוא מנכ"ל שפוט/עו"ד שרוצה עוד/רופא סמרטוט/מרצה מושפל/קצין שלך/מאסטר אקדמי

וזוהי רק ההתחלה..

כשגבר מציין את כל הפרטים האלה עליו בפרופיל, זה מוכיח כמה בעייתי המצב כאן לגברים, כמו סרדינים המנסים לבלוט בתוך האריזה.

אבל שוב, זו האשליה

זה יכול להיות נחמד, אבל רק לדקה

בפועל המקום הזה מאוד בודד, וכולם כאן בודדים

מנכ"לים מתוסכלים מהנישואין, שולטות חרדות לבדידותן, נשלטות רוצות חום לרגע ונשלטים מבקשים לקבל את מבוקשם האמתי בטרם יחזרו לוניל.

המקום הזה רווי בעצב

הוא שואב אותך אליו,

ואנחנו? לנצח חוזרים. כל חודש, או שנה.

זה לא שאני לא נחמדה,

ממש לא.

זה לא שאני מתעלמת,

לא, זה גם לא שאני מעליך ותפקיד לי לחשבון תחילה.

אם כבר כתבת הודעה, לפחות תהיה שווה את השיחה,

במחילה.

זה פשוט העניין שאין לי סבלנות,

לאנשים עם סימפטום ולו אחד של חוסר אמינות,

מעריכה כתיבה אמתית,  נמסה מכנות,

אל תכתוב לי הודעה ברגע של חרמנות.

וכשתכתוב, התייחס לאמנות.

ואל תבקש שאספר לך משהו עליי חרף העובדה

שאני גלויה לעיניך.

ככה, פשוט.