פומיקי פה, פומיקי שם

בתחילת השבוע פנה אלי גרגמל והודיע לי רשמית, שנמאס לו מהעצלנות הפושה במחוזותינו, וחצמזה, לא נאה לה לסאבית להשמין על התחת בבית ולבזבז את כספי האדון.
"את עושה רשימה של כל הדברים שיש לך לעשות, השבוע ובכלל, ומעכשיו, אני מסמן לך מה לעשות כל יום". ודבר ראשון החליט, שעד סוף השבוע יש לי רשימת שלושה מקומות בהם אני רוצה לעבוד, וראיון עבודה אחד שנקבע.
אני לא אישה פשוטה. וכחנית משהו, יש האומרים. לא בפנים כמובן, כי למי יש כוח להתוכח אתי, אבל אומרים בכל זאת, בשקט ומאחורי הגב.
"למה אני צריכה להחליט כל כך מהר איפה אני רוצה לעבוד?!" התלוננתי. "מה פתאום ראיון עבודה תוך שבוע, מה אני, קוסמת?"
"אולי כוסמת, אולי כוסאמק, אבל תעשי."
אוף, מאסטר קקה, אני חושבת לעצמי, ומתלוננת בבוקר, בצהרים ובערב, ולפעמים גם בלילה, לפני ומתוך שינה. מתלוננת, אבל מבצעת, כי אימא'לה.
ככה התחיל השבוע. אתמול התקשרו והציעו לי עבודה החל מהיום. היום התקשרו, והציעו לי עוד עבודה, החל ממחר. ומחר בכלל יש לי ראיון עבודה למקום שרציתי, לתפקיד שרציתי, קל"ב עם משכורת שמנמנה ואפשרויות קידום.
ככה, קסמים מראשון עד רביעי בלילה.
מה אני אגיד, באמת מאסטר קקה.

הייתי טובה השבוע. איך אני יודעת שהייתי טובה, כי מאסטר נתן לי 500 שקל ושלח אותי לקנות בגדי פטיש חדשים, והיום הוא חזר עם קיין חדש ועם קרופ חדש, ונפנף אותו בחדר כאילו היה סייס.
נראה לי שאני אעשה פוני.