פומיקי פה, פומיקי שם

הסיפור על רחל, אשתו של רבי עקיבא, די פשוט וידוע.
רבי עקיבא, לפני הרבי, היה כלומניק. אביה של רחל אסר עליה להנשא לו, הלכה ונישאה לו אף על פי כן. כשם שכך, הדיר אותה אביה מירושתה.
כיוון שכך, הלכו וגרו במתבן, היה פולה אניצי קש משערה ואומר, לו היה לי כסף, היתי נותן בשערך ירושלים של זהב.
אמרה לו, לך תהיה לרב.
הלך ולמד 12 שנים, אצל שני רבנים שונים, ולאחר 12 שנים חזר אל ביתה (ביתו).
שמע אותה מבעד לדלת. אחד, שמכנים אותו רשע אמר לה לרחל, תראי אותך, אלמנה בעודך בחיים, ללא ילדים, ללא מילוי עונתך, ללא מזון להביאו לפיך.
אמרה לו, אם היה בעלי שומע אותי עכשיו, היה הולך ולומד עוד 12 שנים.
כיון שכך שמע, פנה לאחור והלך לו ללמוד 12 שנים נוספות.
לאחר 24 שנים אלו, חזר רבי עקיבא, הפעם רב גדול עם תלמידיו וחסידיו, שמעה זאת רחל, ובאה לצאת לקראתו. שאל אותה הרשע, אנה את הולכת, שנים חלפו וכולי, ענתה לו, "יודע צדיק נפש בהמתו".
באה לקראתו, והפילה עצמה מול סוסו. רצו תלמידיו לסלק משם את הזקנה המרופשת מפני הרב הגדול, אך עקיבא זיהה בה את אשתו, הקים אותה ואמר להם, "תורתי ותורתכם שלה היא". יש הטוענים כי גם שם בראשה ירושלים של זהב.

לא הייתי רוצה להיות אשתו של רבי עקיבא.
אותי הסיפור הזה מצמרר.