פומיקי פה, פומיקי שם

כבר שלושה ימים אני מסתובבת בתחושה האיומה הזאת שהגבר ששלי הולך עם מישהי אחרת. מישהי שמבינה את המסלול, שיכולה להצביע לכיוון הנכון. האם זה הגיוני להיות מאוהבת באיש שלא קיים? שמעולם לא ראיתי פרט לחלומי? שמעולם לא נגעתי בו והוא לא בי?

בלילה אני מחכה לו שיגיע, וכלום לא קורה. אני עוצמת עיניים, משחזרת את התמונות שנחקקו בי, אבל בכל פעם שעולה דמותו, עולה גם דמותה. חורים, חורים בנפשי.

ביום אני משתגעת מהמחשבה שהמציאות כפי שאני מכירה השתנתה לחלוטין. אני הולכת ברחוב מחפשת את דמותו בגברים שקיימים, אולי לשכך את הקנאה הצורבת, אולי אוכל להפסיק את הגעגוע שחותך בבשר.

כאב שלא ידעתי. זוג עיניים שחורות לוהטות רודפות אותי. ואין לי מנוחה.