פומיקי פה, פומיקי שם

היו לי הרבה פוסטים להוציא: על הפעם השניה שהוא חדר אליי, על חבילות שלמות, על בטריות ומצברים, על סקס של זוגיות, אבל הכל מתגמד ומאבד טעם ומשמעות וחשיבות. לשדונים כתומים יש זכרון קצר מאוד, ויכולת ריכוז מוגבלת לדבר אחד, אולי שניים. כשהדבר האחד הזה הוא כל כך חשוב, כל השאר יאלץ לחכות עד שהשדון הכתום שלי ישוב אליי.

שיר של געגוע עצוב, על אח של מישהו אחר (שחזר מויאטנם).