(כן, מזדיינת מתחרטת שלי, זה לגמרי פוסט הלל לאביס, אם לא מתאים לך, זפזפי הלאה)
אתה יודע, אמרתי לו בדרך, כשעוד התלבטנו מה ללבוש ואיך, עכשיו אנחנו 10 שנים.
וזה נכון, אגב, במקרה ותהיתם, אז זה נכון. היום לפני 10 שנים אני רוצה לחשוב שעשיתי את אותם דברים בדיוק: גיהצתי את החולצה השחורה ושתלתי נשיקה על השפתים אחרי שקיפלתי את הצווארון, התעקשתי על חגורה ועל נעליים סגורות, והנה, 10 שנים הפרש, אבל מה זה משנה, נכון? הגבר הכי חתיך באירוע, האישה הכי סקסית, אנחנו, זוג כוחני שכמונו.
בפעם הראשונה שהפצעתי בעולמכם, הנה היא :
http://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=3259&blog_id=2567
לא ידעתי מה זה קולר אז, אני חשבתי שזו שרשרת נפלאה, התכשיט היפה ביותר שקיבלתי עד היום, והברכות שלכם אחים, כמה הייתי עיוורת.
לא באמת ידעתי, לא באמת הבנתי. חשבתי שאני מאוהבת, אבל כבר שויכתי בלי דעת. מה יש בגברים שהם כל כך רצים לעשות אותי שלהם?
והערב 10 שנים אחרי. חתונה (לא שלנו חלילה וחס, אבל עדיין)
אני אומרת לו, אתה הגבר הנאה ביותר שהגיע לפה (כולל החתן) וכמה אני שמחה שאתה שלי הערב ואיתי. לא נעים לי לגשת אליך מרוב שאתה סקסי ואחרים פחות. לא נעים לי להשוויץ ככה בגבר שהוא לא באמת שלי, אבל אני מכירה אותך מספיק בשביל לדעת שרק בגלל שהבטחת לי שאותי תיקח הביתה, אני עליונה על כל הנשים הללו, כל הנשואות שבעליהן שולחים בי מבטי זימה, כל הרווקות שמחפשות, הפכת אותי לאלה חיה ונושמת רק בגלל האמון שיש לי בך והמבט הזה שאתה נותן בי, אני יודעת שאני יפה, ואני יודעת שאני נחשקת, ואני יודעת שאני מוגנת, וכל זה רק בגללך.
בודאי עשיתי משהו נכון אם אחרי כל השנים, וכל הדברים, וכל המילים, יש בינינו כזאת קרבה וכזה אמון, ואני משלבת אצבעותיי בשלך ומעלה בדמיוני את כל האפשרויות האפשריות ורק אז אני מנשקת אותך שוב, ומחבקת אותך מכל הלב ואומרת לך: אני כל כך שמחה שזה לא הלך, שלא סגרתי לך דלתות, שלא הגבלתי.
ואני לרגע לא עוצרת לחשוב איך היית מגביל אותי, קנאי קטן שכמוך, ואני מחייכת לבחור שמצטער שהוא תפוס במבט כזה של "מה אני אעשה, הוא מצלם" ומענטזת עוד קצת, ואף חלק בי לא חושש ולא חרד. חברה אומרת "אני לא יודעת אם את סובלת מחוסר בטחון עצמי או שנורא טוב לך עכשיו" כשאני מתרפקת עליך, ואני אומרת "זה השני, כל כך השני...."
ואני רוצה לכתוב מילים אמיתיות, כאלה שיבהירו ויגידו יותר, שיגידו "תודה", ויגידו "תמיד" (שאולי אלה מילים שלך, וזאת לא תהיה הפעם הראשונה) או שיגידו "הכל" אבל הן לא יכולות, וחבל שלא נשארת לישון.
הייתי מאושרת להיות הפלוס אחד איתך הערב. כל כך נוסטלגי לבלות ככה אחרי עשר שנים.
