בין תמונות של באבא סאלי והרבי מילובביץ', קמעות ונרות וקלפים וגם הרים של כביסה, אני ממתינה שהכוס תסיים לטפטף על הקערית הקטנה, ובינתיים מקשיבה לישישה שממלמלת בריאות לאחים שלי ולהורים שלי, וכל מיני הבטחות לעבודה טובה יותר וכן הלאה.
אני אוהבת את השטויות האלה. פעם מישהי אמרה לי שאתחתן עם החבר הנוכחי. מבועתת קמתי ללכת "לא, לא, עם הבא" התחרטה. פעם מישהי אמרה לי שאימא שלי מורה ומחנכת מצוינת. פעם שני מתלמדים חפרו לי בכף יד קרוב לשעתיים, עד שהסכימו להסכים על כך שלפחות את גבעת הירח שלי הצליחו לפצח, ושאני מאוד מינית.
כמו כל אחד, גם אני אוהבת לדבר על עצמי, להתרכז בי, לברך אותי. אני גם אוהבת לבלבל. פחות אוהבת להתבלבל.
היא מפתיעה אותי "את הולכת לטייל עם חברה, אחר כך בספטמבר - אוקטובר תפגשי את הבחור שאיתו תתחתני ותקימי משפחה. יש לו ארבע אותיות בשם, אבל מקצרים אותן לשלוש." היא אומרת עוד כהנה וכהנה, אבל דווקא עם השטות הזאת אני נשארת.
כשאני יוצאת אני מתקשרת לבטי ולעוד חברות ויחד אנחנו מנסות לפצח את התעלומה. האופציות שמועלות לא מבשרות לי טובות. ארבע אותיות שמקצרים לשלוש יכול להיות יעקב שמקוצר ליקי, נריה לנרי, אריה לארי, מיכה שמקצרים למיק, יוהן שמקצרים לג'ון, ועוד כל מיני אפשרויות שצופנות בחובן הבטחה לחמים בעייתיים, לכל הפחות.
הכי מצחיק אותי שזה יהיה איזה תומר שכולם קוראים לו "פרד", או איזה אורן שכולם קוראים לו "שטן", איזה דרור שמכונה "ג'חש".
אם זה היה הפוך, נניח ששמו של העלום היה שלוש אותיות שמאריכים לארבע, או שאני הייתי להיפך, מחפשת בחורה עם ארבע אותיות בשם שמקצרים לשלוש, היו לי יותר אפשרויות.
אבל זה לא משחק של אותיות, זה משחק של מספרים - כמו שאני תמיד אומרת; זה משחק של מספרים שבסופו צריך רק אחד.
