פומיקי פה, פומיקי שם

אני עוברת דירה.הארגזים מלאים בחפצים בפעם הרכיבו את עולמי והיום ניתנים לצדקה, או נמכרים בזיל הזול. הכל פחות או יותר מוכן, ונשארו רק המיטה שלי שממנה אני נפרדת, והזכרונות.
את המיטה הזאת קניתי בתקופת נמרוד המאושרת, אחרי שהצטופפנו במיטת נוער רועדים מתשוקה ואין לאן לזוז. באנחת רווחה התגלגלנו על המיטה הזאת אין ספור פעמים, מתפלאים על המרווח והחופש, ובלילה היינו מחפשים זה את זו בשנתנו, המומים מהמרחב.
הזמנים התארכו, נמרוד כבר לא מתגלגל במיטתי, אבל שקע קטן וכתם קטן עוד מעידים ששם נח הראש האהוב, בשער הארוך השחור.
כתם נוסף של שמן מזכיר לי את האגרסיבי ואת הזיון האנאלי הבודד שניסינו. המזרן היה מאובק, לא כיסיתי אותו לפני נסיעתי הארוכה, ובסוף קמנו תשושים, זרים זה לזו, כתמים אפורים מכסים את ירכינו.
ועוד נקודות של זרע, וזיעה ודם, ורוק וקפה ומים ויין ואלף ואחד זכרונות מקופלים במיטה הזאת, שהפכה קצרה מדיי, צרה מדיי, נמוכה מדיי, וכבר הופקעה מרשותי על ידי יותר מדיי גברים חסרי חשיבות, מעט מדיי אהבות חזקות.
מנמרוד ששכב על צידו, גופו מתקפל לאפשר לשקע בגופו לקבל אותי אליו,
עד אוקינוס ששכב על גבו באלכסון, רגליו הארוכות מבצבצות החוצה, משאירות יד פרושה וכתף חזקה בהירה, עליה חלמתי אני, עליה בכיתי מתוך שינה.
זכרונות המיטה שלי, אני מקפלת גם אותם לתוך אחד מהארגזים. חלק מהזכרונות אני מנערת מקיפולם, מביטה בהם לעוד רגע אחד. חלקם אני מרחרחת, לראות אם נותר בהם ריחם הטוב. חלקם אני מסיטה לתחתית הערימה, חלקם אני זורקת לפח.
ממחרתיים תהיה לי מיטה חדשה, נקיה ונטולת זכרונות. אפשרות מדהימה להתחיל מחדש.
לעצמי אני מאחלת רק חלומות נעימים, מלאים באהבה.