בזמן האחרון יש דיבור מסיבי על התחת שלי.
דווקא את הישבן שלי אני לא אוהבת. אף פעם לא אהבתי. מהיום ההוא בכיתה ד' (התפתחתי מוקדם) כשישי מד'2 חיקה את העיכוס הנאה שצימחתי, וצחק על מבנה שעון החול שלי שהופיע פתאום, ומאותו רגע ארור אי שם בשנות ה-80 לטוסיק שלי ולי היו יחסים טעונים, תרתי משמע. תמיד חשבתי שהוא גדול מדיי, עם יותר מדיי גומות, מתנדנד מדיי, שמנמן, לא נחמד.
אף פעם לא הבנתי את גרגמל, שתמיד היה מעביר עליו 'ויש' על הדרך, או את החברה שלי הרוסייה, שתמיד אומרת במבטא נעים "אני רוצה לנגוס בו". למעשה היתה תקופה של כמה שנים שבכלל לא החזקתי מראת-גוף מלאה בבית ולא היה לי מושג איך אני נראית מהמתניים ומטה. אבל בזמן האחרון אין להתכחש, יש דיבור בפרלמנטים על הטוסיק שלי, ועל הדברים הנעימים והנעימים פחות שהיו רוצים לעשות לו אנשים שאני מכירה ומכירה פחות.
לא מזמן תפסתי את 27 בטלפון, עם החבר שלו הרקדן החתיך, מדבר על התחת שלי בקולי קולות. נשבעת לכם לא נגעתי. "אז אתה שומע? אז התחת המשגע הזה? מה שחשבנו? מה שאמרתי לך? אז זה זה!!!" הוא מסתובב לראות אותי מסתכלת עליו ואפילו לא מסמיק. "אתה שומע?" הוא אומר לו, "אני הולך לתת בו עוד ביס עכשיו." הוא מנתק ומזנק עליי. אחר כך אני דורשת הסברים. מסתבר שבפרלמנט שלו יש דיונים מסביב לתחת שלי. מסתבר שהתחת שלי הוא נושא לשיחה מעמיקה וחוזרת. מסתבר שלכל אחד יש מה לעשות עם התחת שלי והוא אפילו יותר פופולרי ממני. אני בודקת עם שני האחרים. גם בפרלמנט שלהם היה דיון. יש הסכמה.
אני עובדת על זה, זה לא סתם. כל הריצות והאימונים היו חייבים להשתלם איכשהו. אין ספק שמשהו השתנה אצלי, אבל דווקא מאחורה, אני לא רואה את זה, לא משנה כמה אני מפתלת את הצוואר.
אתם מבינים, מסתבר שבזמן שהשקעתי, הטוסיק שלי צבר מעריצים, פתח עמוד בפייסבוק וקיבל פרסי אמ"י.
אני מתפשטת מול המראה ואין לי מושג על מה מדובר. הכל נראה לי אותו הדבר מפה, אותה שמנמנות תפוזית עגלגלה ולא מושכת. אולי חוץ מסימני השיניים. אבל רק כדי להיות לגמרי בטוחה אני משקיעה בשלל תחתונים חדשים וצבעוניים. עם מלמלה.
