קצת לפני שאנחנו נפרדים לזמן לא ידוע, הוא נותן לי מתנה - ויברטור. הוא ורוד וקטנטן ויש לו צורה של לשון, ובמשך כמה ימים אני משתמשת בו, וחושבת על הלשון שלו, ובוכה, ומקללת אותו כי הוא בן זונה שנתן לי את השיט הזה, אבל זה כבר פוסט אחר שיגיע אח"כ. אולי.
כשאנחנו נפגשים שוב בשעת ערב, אני בהתחלה לא שמה לב. הפנס רחוב מאיר עליו מלמעלה, והעיניים המהפנטות שלו מאירות עליי מלמעלה, עד שאני כמעט ולא שמה לב...ורגע, הופה הופה, מה זה? מה זה הבוש הזה?
שניה אני מסובבת את הראש, משחררת שליטה, ותראו אותו החוצפן, גידל זקן לא פחות לא יותר. ולא תגידו זקן חצי נורמלי, כזה שמכסה את הפנים, לא! זקן כזה של היפסטרים, שיושב רק על הסנטר בלי רשות, צומח אל עבר הצוואר, מעין שיח קוצני מגודר ותחום, בדיוק כמו... טוב נו..
"מה זה הכוס הזה על הפנים שלך?!?" אני שואלת. בכעס אמיתי וישיר. "זה זקן" הוא עונה לי, טרם מבחין בסערה. "זה לא זקן" אני מודיעה לו. "זה לא זקן, זה כוס, כוס על הפנים שלך. עכשיו חשבתי שסיכמנו את זה, שהפות היחיד שאני מוכנה שיהיה לך על הפנים הוא שלי, ורק שלי. עכשיו הופ הופ, מהר להעיף את זה"
יש ויכוח קטן, ויש תרעומת. בכל זאת, אף אחד לא אוהב שמבקרים לו את הצורה, אבל כשאני מודיעה לו שהוא לא יכול לישון אצלי, כי אני אגלח אותו מתוך שינה, הוא מתרצה. אני בינתיים, מפתחת לי פנטזיה.
זה לא סוד שאני אוהבת לרחוץ את הבחורים שלי. זה התחיל מאוקיינוס, ונמשך מדיי פעם כשיש מה לרחוץ. היות ואני חובבת חתולי רחוב מטונפים - לרוב יש. רק שזה לא מרשה לי לרחוץ אותו. הוא לא רוצה. הוא מרשה לי להסתכל, זה כן. הוא מת על הפרצוף שלי תקוע לו בזכוכיות של המקלחת. לפעמים הוא מצמיד את הטוסיק או איבר אחר לזכוכית רק כדי לראות אותי צוחקת ולהתגרות בי. לפעמים, אם אני מסתכלת עליו אחרי שאני כבר כולי לבושה ומאופרת, הוא עושה שטויות, כמו לקחת את מברשת השיניים שלי, למרוח עליה באיטיות משחה, תוך כדי שהעיניים שלו תקועות בשלי. "זאת המברשת שלי" אני אומרת בטון מזהיר. "אני יודע" הוא אומר, "שלי בתיק" הוא מחייך. כשהוא מחייך, משהו בפנים שלו הופך למבוגר. זה מוזר ונוגד את כללי החיוך, שמצעיר את כולם ומחזיר אותם להיות ילדים. החיוך שלו מקמט אותו ומבגר אותו, אבל גם זה פוסט אחר. "אני אביא לך" אני אומרת, אבל לרגע מביטה מעבר לכתף והוא כבר עם המברשת שלי בפה, מצחצח נמרצות, קצף בכל מקום, מחייך כמו חתול. "מה אתה עושה?!" אני מצטווחת, חסרת אונים. אני לא יכולה להכנס, הוא יודע שאני לא אכנס, אני שונאת להתקלקל אחרי שכבר הסתדרתי, וזה כבר אבוד. "מה את מתרגשת?" הוא עונה לי בקול הכי ג'חשי שלו, זה שנשמע כמו ערס מגבעתי שמעשן גלוואז, וגם מצחיק אותי תמיד. "את מנשקת אותי אחרי שאכלתי לך את הכוס והתחת, אבל לא מרשה לי במברשת שיניים?? יאללה יאללה שחררי"
אז עם הפני-פות והחוצפה של המקלחת, אני מתחילה לחשוב שאולי אני בכלל לא רוצה שיתגלח. אולי אני רוצה לגלח אותו בעצמי, ואני מתחילה לדמיין את עצמי עושה את זה, ופתאום מרגישה לחלוחית ורטט קטן בין הרגליים. כן, אני רוצה לעשות את זה בעצמי. בפנטזיה שלי אני גם קצת חותכת אותו (בטעות! באמת שבטעות) ומלקקת את הדם שיוצא. זה שורף לו והוא נרתע, אבל נותן לי. וכרגיל, הוא לא משמיע קול.
