אתה לא מכיר אותי ממש. אני בדרך כלל יושבת בשורה הרביעית מימין, ליד הבחור הגבוה והבחורה הבלונדינית. השתתפתי כמה פעמים בשיעור, כשנתת לי לדבר. הם כולם התעסקו בלפטופים שלהם, במקרה הטוב כדי לסכם אותך ובמקרה הפחות טוב כדי לקנות דברים באי ביי או להעביר את הזמן בפייסבוק. אבל לא אני, אני ישבתי שם בשורה הרביעית והקשבתי לך כמו שאף אחד אף פעם לא הקשיב לך. אתה אוהב ללמד ואתה נטרף מהתוכן שאתה מנסה להעביר לנו..
אתה רואה שאני נטרפת איתך?
בכל מילה שיוצאת ממך אני נקשרת אליך יותר ויותר ויותר.. אני יכולה ממש להרגיש את חום הגוף שלך על שלי.
החיוך שלך כשאתה מתאר אהבה במונחים של אפלטון.. הוא גורם לי לחייך אליך. שמת לב לזה פעם?
אתה לא כל כך יפה, יש בך משהו מוזנח. אני נמשכת אליך.
אני לא נמשכת לחולצה הירוקה הדהויה הזו אבל היא מפנה לי מקום להתעסק בראש שלך.. והראש שלך מאוד לא דהוי.
תגיד, אתה אוהב לחנוק במקרה?
