לפני 7 שנים. 31 בדצמבר 2016 בשעה 0:30
לכאורה, אתה כל מה שאני רוצה.
ואני יכולה לעשות לך את המבט הזה שיגרום לך להבין שאני רוצה אותך,
ולפתח איתך שיחה חביבה, להביך אותך קצת, להיות מובכת בעצמי וזה יהיה מקסים ואולי אפילו תזיין נהדר וזה באמת יהיה יום סביר בחיי.
אבל אני לא יודעת לזהות אם אתה אפל כמוני, אם אחרי השיחה הקלילה הזו תתפוס אותי בשיער, תקרב אותי לפנים שלך ותגיד לי שאתה מזהה אותי.
אני לא יודעת אם כל אחריותי תסתיים בפנייה אליך, שזו עצמה אחריות שאין לי רצון לקחת,
או שאצטרך לבדוק, לגשש, להוביל או חלילה, להדריך אותך להיות מה שאני רוצה.
ואז , במקרה הרע תברח ובמקרה הטוב תתן לי כמה סטירות עדינות ותשאל כל דקותיים אם אני בסדר.
במחשבה שניה, עזוב, אתה ממש לא כל מה שאני רוצה.
איך עדיין לא נמצאה שיטה ברורה לזיהוי אנשים דפוקים במרחב הציבורי?
