לפני 7 שנים. 14 באוקטובר 2017 בשעה 20:53
כשאני מוצאת את עצמי פה, אני יודעת שהסיבה היא יאוש.
אבל לא יאוש כזה סקסי, של בחורה שנשבר לה זמנית הלב אז היא הולכת לשבת לבד בבר צדדי עם אופי, מהברים של פלורנטין, לא אלה של דיזינגוף, ואז נגש אליה הבחור עם העיניים הכי יפות ואמיתיות בסביבה ומצחיק אותה עד שהיא שוכחת מה בכלל הביא אותה לשם.
אלא יאוש כזה מעפן, של אחרי יום עבודה מתיש ומלא במשימות שמישהו אחר היה צריך לעשות אבל אני עושה אותן כי אני בטוחה שאף אחד לא יכול לעשות אותן יותר טוב ממני.
ואז מגיעה השעה הזו, שכבר מאוחר מדי לעשות בה דברים בריאים כמו לקרוא ספר או כתבה מעניינת,
אבל עדיין מוקדם מדי בשביל לישון,
אז אני מוצאת את עצמי פה. יודעת בדיוק מה מצפה לי ואיך זה הולך להסתיים, בממוצע תוך שתי דקות וחצי.
אבל היום הפתעתי את עצמי ובחרתי לכתוב על היאוש הזה. כנראה שבכל זאת, החיים מלאים בהפתעות.
