סיפרתי לו היום על הדבר הזה שקרה לי כשהייתי בת 5. הוא הפסיק לדבר לרגע ואז דיבר יותר מדי, באמצע המשפט השלישי הוא השתתק ואז התנצל ואז אמר שלא ישאל יותר. ואני, רק חייכתי ואמרתי שזה בסדר. הכל בסדר.
לא סיפרתי לו את מה שקרה לי בגיל 16, את זה סיפרתי לבחור מהעבודה. נשארנו עד מאוחר והתגלגלה שיחה כזו, הוא סיפר אז גם אני סיפרתי. הוא ישמור את הסוד שלי לנצח.
את הפנטזיה המטורפת ביותר שלי, סיפרתי להוא מלונדון, בחילופי סטודנטים. הוא סחף אותי וגרם לי להרגיש כל כך שייכת בתוך העולם הזה שלו, העולם הזה שעוד רגע אני אברח ממנו חזרה למציאות שלי בארץ.
את החלום הגדול ביותר שלי, שעד היום שמרתי רק לעצמי סיפרתי פה למישהו בכלוב, באיזה לילה קסום של התכתבות עד הבוקר. לא דיברנו מאז.
הפחד האמיתי שלי הוא שיום אחד כולם יפגשו. אני אכנס הביתה ואמצא את כולם יושבים על כוס קפה בסלון ומחליפים סיפורים.
מרכיבים את התמונה.
