העבר שלי דופק לי על הדלת,ואני לא רוצה לפתוח לו את הדלת.
יש סיבה שזה נשאר בעבר.
למרות שאני נוסטלגית בטירוף ואני אוהבת לאחז בזכרונות מהעבר.
אבל זהו אמרתי לעצמי,לפני חודשים שאני לא עושה את זה שוב.
אני בתקופה טובה יחסית,
אבל חסר לי להרגיש נאהבת שוב,זה היה כיף אפילו שזה היה לקצת זמן.
החלטתי שאני מנסה קצת ונילי,כי מהבסדמ מאסתי וגם מבינה שבאמת לא אוכל לסמוך על מישהו מכאן כי הרוב כאן קורצ מאותו החומר.
(אל תעלבו,חמודים שלי,אבל זה נכון).
והחומר הזה חיי בסרט ובלתי נסבל.
בעלי לעתיד הוציא שיר חדש והוא די לא קשור לכל מה שכתבתי אבל עדין אני שמה אותו ♡
"..You'd see that it's just hard for me to be vulnerable 'cause I blocked it off I got trust issues, growing up no one there to hear what I thought My heart was broken.."
שקד החליטה שגם את הפורים הזה היא רוצה שנעשה יחד והיא רוצה להכיר לי את החברים החדשים שלה.
אמרתי יאללה מה כבר יכול להיות.
באתי אלייה,התארגנו ויצאנו לעיר.
טיילנו בין מסיבה למסיבה,ואמרתי לה שהעולה החדש מצרפת שהכרנו בערך לפני חודשיים באחת היציאות שלנו לבר בשדרת הברים,רוצה לבוא ולומר שלום,והוא נמצא במקדונלדס, אז זזנו לשם ונפגשנו איתו.
הבחור הזה,שאני אפילו לא זוכרת את שמו.
היה די חמוד, דברנו באופן יומיומי,ואפילו מידי פעם הוא לימד אותי כמה מילים בצרפתית ואני עזרתי לו קצת עם העברית.
אף אחד לא הכין אותי לרגע הזה,שנצא לאיזה בר,
והוא יגיד לי דקה לבוא אחריו,ושהוא רוצה לדבר איתי.
הלכנו לכיוון השירותים והוא פשוט דחף אןתי לתוך השירותים והתחיל לנשק אותי.
הייתי בשוק,ופשוט קפאתי.
הבנתי שקפאתי בזמן שהוא מתחיל להרים לי את השמלה ומנסה להחדיר אצבעות לכיוון הפושפוש,כאן התעוררתי ואמרתי לו פשוט לא.
ומה הוא חושב לעצמו שהוא עושה,ופשוט יצאתי בסערה מהשירותים לכיוון השולחן שלנו ואמרתי לשקד שאני פשוט רוצה לצאת מהבר הזה.
היא לא הבינה מה קרה לי,ואז סיפרתי לה.
ואז כולם קמנו ופשוט אמרתי שאני רעבה והלכנו לכיוון בורגרס בר.
המשך הלילה לא היה יותר טוב מהקטע הזה,
לא הפסקתי להקיא שהרחתי את הבאנגים שהם עשו,ופשוט הייתי די טראמוטית.
לא רציתי להרוס לה את הערב אז פשוט המשכתי לסבול עד שבערך בסביבות שעה 3 אמרתי לה שיש לנו אוטובוס אחרון ובואי פשוט נילך לתחנה.
מאז כל פורים אני משתדלת לא להפגש עם גבר שרק הכרתי,כי לפעמים האלכוהול וכל החומרים האלו מטשטשים להם את הגבולות ואין לי שום צורך להוסיף עוד טראומה לאוסף הטראומות שלי.
חלמתי עליו בלילה על הבחור הזה,
ועד עכשיו אני מנסה להזכר בשמו,אבל כנראה המוח שלי מעדיף להדחיק את כל הדבר הזה.
הוא בנאדם דפוק מוות, נכה ריגשי ולרוב סתום(למרות שהוא גאון מוות,ואני שרופה לו על החיים חוץ מהפעמים שהוא מנגן לי על העצבים).
עם כל התכונות המדהימות הללו,הוא יודע להיות גבר.
(ויהיו בטח כאלו שיגידו הוא בטח נשלט,אז אם זה חשוב אז הוא שולט בכל רמ"ח איבריו).
אתם שואלים מה זה להיות גבר?
זה לעשות את הדבר הנורמלי ביותר בתור בנאדם/חבר/מישהי שאתה מעוניין בה.
הוא שולח לי כל יום בוקר טוב,לילה טוב.
וגם מעדכן אותי אם פתאום הוא לא יהיה זמין וגם את הסיבה למה הוא לא יהיה זמין.
עכשיו זה לא שהוא חייב לי משהו,זה לא שאני ביקשתי,זה לא שאני צריכה לדעת את זה,כי במילא אח"כ אני אדע מה הןא עשה כי אנחנו מדברים כל יום ורוב היום.
אבל הוא אומר שככה צריך להתנהג גם בתור חברים וגם בתור בני זוג.
ווואלה,
כל גבר שיצאתי איתו מאז שאני מכירה אותו, אני משווה אותו אליו מהבחינה הזו,ומי שלא היה לו מספיק זמן לכתוב לי בוקר טוב ולילה טוב,או זה לא היה נראה לו מספיק חשוב לעדכן אותי למה הוא לא זמין.
חתכתי.
עכשיו אתם בטח תוהים לעצמכם כמה זמן זה נמשך,
אז זה ככה, בערך 8 שנים,גם כשהייתי נשואה וגם כשהוא היה בזוגיות.
כל בוקר שקמים,בוקר טוב
כל לילה שהולכים לישון לילה טוב.
ואנחנו מדברים כל יום.
ממש כל יום.
אז מה לעשות שהציפיות שלי גבוהות.
כי אם הוא יכול לעשות דבר כזה שהוא די שולי, כשהוא בכלל לא חייב לי כלום כי אני לא הבת זוג שלו.
אז למה אתה זה שכביכול רוצה אותי,זה שמנסה לכבוש אותי,זה שאולי רוצה איתי עתיד,
לא יכול לעשות זאת?
ואני תוהה אם זה רק אנשי הכלוב ככה? למרות שהוא גם מכאן.
